ברקע הבחירות לכנסת ה-25, אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד חזרו היום (שלישי) יחד עם שורה של עיתונאים פוליטיים למערכות הבחירות הקודמות. אריה גולן, אילנה דיין, אילה חסון, ירון דקל, ואורי לוי שיתפו כל אחד בסיפור שנחקק להם בזיכרון מאחת ממערכות הבחירות הקודמות.
ביום הבחירות של 1984, חנן קריסטל נסע במונית עם חיים רמון ועוזי לנדאו למשדר הבחירות, והוא זוכר את האגדה על הפרש 13 המנדטים. "כשאספנו במונית את רמון ממטה העבודה, כל מי שעבד שם סיפר בערב על יתרון של 13 מנדטים למערך. הם הסתמכו על סקר פנימי משעה 16:00".
הוא מספר שכל הדרך לירושלים רמון שמח ולנדאו היה בדיכאון. בסוף זה נגמר בשיוויון וממשלת אחדות לאומית. "נדמה לי שמינה צמח הסבירה שבוחרי העבודה מצביעים בבוקר והליכוד בערב, זו הייתה האגדה".
בליל הבחירות של 1981 אריה גולן, מגיש "הבוקר הזה" בכאן רשת ב, היה כתב הדסק הפוליטי של רשת ב. הוא סיפר כי נשלח מטעם רשות השידור למצודת זאב בתל אביב בבוקר יום הבחירות: "כל היום אני משדר ואין מה בעצם לספר כי עוד לא קורה כלום, כך זה נמשך עד שעות הערב ועד המדגם".
כשבגין פגש את אריה גולן ב-1981
בגין הגיע למצודה ב-3:45 בלילה: "אני נמצא שם כבר מהבוקר הקודם. שמתי לב לשאריות קצף הגילוח מאחורי האוזן. הוא כבר סגר את הממשלה, הוא מגיע כשיש לו ממשלה ביד. עולה לבמה, מולו כל שרי הליכוד. מולם מאות כתבי טלוויזיה, מצלמות ושדרי רדיו, הוא לוכד אותי בתוך ההמון הזה. כשאני גמור כבר. ואומר לי את המשפטים האלה: 'ידידי למה אתה כל כך עצוב? היו לך פנים כל כך עצובות שאני נחרדתי, חשבתי שאני מבשר לך בשורה איומה'".
העיתונאית אילנה דיין הייתה כתבת לענייני מפלגות בגלי צה"ל בבחירות 1984. היא שידרה מהמטה של מפלגת העבודה: "מי שעזר לי היה מוטה גור שהיה ראש מטה הבחירות. דקות לפני המדגם ניגש אליי ואמר לי 'אני מספר רק לך, אינפורמציה פנימית מתוך המדגם – אנחנו מנצחים בפער של 13 מנדטים'".
כשרצתה לפרסם תחת מעטה של "בשיחות סגורות" את המידע שקיבלה, התקשרה לאביה, שהיה חבר מרכז ליכוד: "הוא אמר לי 'אני מתחנן בפניך, אל תדברי את השטות הזו. אני דואג רק לך. העם ימני, העם השתנה, הם עוד לא. אני רוצה להציל אותך מעצמך'. אמרתי תתאפקי – הבחירות נגמרו בפער של 3 מנדטים למערך וזה הספיק לשמעון פרס לממשלת רוטציה".
בשנת 2003 אילה חסון, אז כתבת הערוץ הראשון, הייתה במסיבת עיתונאים של אריאל שרון: "הוא היה ראש ממשלה לא מחובק. הוא מקיים מסיבת עיתונאים במשרד ראש הממשלה. והשופט חשין יו"ר ועדת הבחירות מחליט להחשיך את המסך בטענה שמדובר בתעמולת בחירות ולא דבר ראוי לעשות אותו ממשרד ראש הממשלה".
חסון ממשיכה: "השידור נקטע. אני מעריכה בשידור שזה יביא לשרון את הניצחון. זה היכה גלים ועורר כעס. עורכת מבט שאלה אותי מאיפה את מסיקה את המסקנה שזה יחזק אותו בבייס הליכודי. באמת זה ככה עבד, אמרתי לה שזה עשה לו תועלת".
ליל בחירות 1992, ירון דקל, אז הכתב הפוליטי של הערוץ הראשון, מספר: "רגע שהוא כואב קצת. כאב בן 30 שנה. בליל הבחירות נהוג היה שהכתב הפוליטי נמצא בעמדת השידור של המטה של ראש הממשלה, כך היה נהוג לפני וכך קיימתי ולכן יצאתי למטה הליכוד של ראש הממשלה יצחק שמיר".
"אז לא היה מרוץ צמוד", המשיך דקל. "היה ברור מיד עם המדגם. שמיר אמר את מילות ההפסד, המצודה מתרוקנת. אילנה דיין משדרת את הנאום של רבין 'אני אנווט. 30 שנה אני אוכל את הלב, איך פספסתי את האירוע הכי משמעותי ודרמטי של ליל הבחירות ב-1992?"
אורי לוי, שהיה כתב ספורט בליל המהפך של 1977, נשלח להפיק את השידור במטה מחל: אמרו 'המערך מנצח', אז שלחו אותי לבגין, למקום הפחות חשוב. כשהגיע המדגם הייתה רעידת אדמה. אנשים הסתכלו אחד על השני בתדהמה. בנאום הניצחון עמדתי ממש ליד בגין".
"כשהגיעו תוצאות האמת רצינו לראיין את בגין קצת יותר מאוחר במהלך הלילה ועלינו למעלה למן חדר קטן כזה אלימלך רם היה המראיין והמון אנשים ניסו להיכנס לחדר. אני עמדתי בפתח ומגיעה גברת וביקשה בנימוס 'סליחה אפשר להיכנס?', אמרתי לה 'סליחה גברתי, יש פה שידור'. גאולה כהן ראתה אותי ואומרת 'מר לוי, זו עליזה בגין, אשתו'".
