כבר עשרות שנים מנהל יעקב שרת את העמותה להנצחת מורשתו של אביו, משה שרת. ביחד עם חיים, אחיו הצעיר, הוא שוקד על הפעלת ארכיון מקיף לתיעוד קורותיו של אביו, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל ועל פרסום כתביו ויומניו האישיים.
"נמאס לי. נמאסו לי המלחמות עם הממשלה על קבלת הכסף בזמנו", אומר יעקב. לדבריו, יש פה אי-צדק משווע. "יש חוקי הנצחה רק לאבי המדינה שלנו - בן גוריון - וזה מגיע לו, למנחם בגין - וזה מגיע לו, ליצחק רבין - וזה מגיע לו. לשרת אין, למה?".
בדירה צנועה וצפופה במרכז תל אביב נמצא המוסד היחידי בארץ שמוקדש לתיעוד קורותיו של משה שרת. הוא עייף ומותש, יעקב, מהבירוקרטיה, מהמלחמות על התקציבים ובעיקר מתוסכל מכך שאביו, מדינאי מזהיר ועתיר זכויות, אינו זוכה להכרה שהוא ראוי לה.
בשנים האחרונות הייתה עדנה ליצחק שמיר. פה ושם הנציחו מוסדות ציבור ברחבי הארץ את זכרו, פה ושם נקראו בתי ספר על שמו. אבל אין ספק, למרות שרק שניים - בנימין נתניהו ודוד בן גוריון, כיהנו כראשי ממשלה יותר שנים ממנו, חלקו של שמיר בהיסטוריה של מדינת ישראל נדחק מהתודעה הציבורית.
אחרי שהלך יצחק שמיר לעולמו בשנת 2012 העבירו ילדיו את ארכיונו הפרטי למרכז מורשת בגין בירושלים. צללנו שם לארכיון וגילינו שם שמיר אחר, שמיר שאינו מוכר. כך למשל מכתבי האהבה שכתב לשולמית אשתו בשנות שירותו במוסד באירופה, מוסרת עוד קליפה מהאיש הקשוח והמופנם הזה.
