ההיסטוריה של חברי כנסת שזכו לתווית של קיצונים מתחילה עוד משחר הקמתה של המדינה. בן גוריון ראה במנחם בגין לא סתם קיצוני, אלא פשיסט מסוכן. כל כך נתעב הוא היה בעיניו, עד שבן גוריון לא העז לכנותו בשמו, אלא בתואר המפוקפק: "האיש שלצד חבר הכנסת בדר".
בחלוף שלושה עשורים ויותר התאחדה הכנסת כולה בגינוי לרב מאיר כהנא. הוא נבחר לכנסת אחרי שהתמודד ברשימתו "כך", שאושרה בבג"ץ. כמעט כל חברי הכנסת, ובראשם ראש ממשלה מהליכוד יצחק שמיר, יצאו מהמליאה בעת נאומיו. השתלבותו של הרב כהנא בבית המחוקקים הולידה שני חוקים – ההסתה לגזענות נכנסה לחוק העונשין כעבירה פלילית, וחוק הבחירות תוקן כך שב-1998 נמנע מתנועת "כך" להתמודד לכנסת.
גם מול חבר הכנסת מיכאל בן ארי, תלמידו של הרב כהנא שנבחר לכנסת שנים אחר כך, התנהל מאבק פוליטי עז. הוא כיהן במשך כנסת אחת, שבה הרבה להתעמת עם חברי כנסת מהרשימות הערביות. ב-2019 כשניסה להתמודד שוב לכנסת מועמדותו נפסלה על ידי בית המשפט.
אבל לא רק חברי כנסת מהימין זכו לביקורת רבה וסומנו כקיצונים. חבר הכנסת עמזי בשארה, יו"ר בלד לשעבר, נבחר לכנסת ב-1996. חמש שנים אחר כך עורר ויכוח עז כשנסע לסוריה. בעודו חבר כנסת מכהן, בשארה ברח מישראל דרך ירדן לקטר, ורק לאחר שנמלט נודע כי נחשד בסיוע לחיזבאללה.
חברה אחרת בבל"ד, חנין זועבי, הייתה גם היא מוקד להתנגחויות ועימותים בלתי פוסקים. את מרבית האש מיקדה לאחר שהשתתפה במשט המחאה של ספינת המרמרה, שבה נפצעו חיילי צה"ל בזמן ההשתלטות על הספינה. הביקורת עליה חצתה מחנות פוליטיים.
חברי הכנסת המיועדים איתמר בן גביר מעוצמה יהודית ואבי מעוז מנעם הם המועמדים הבאים בתור להיכנס לרשימת מחוללי הסערות בכנסת הקרובה. שקט לא יהיה כאן.
