כמו כל דבר בצבא, גם ועדת הבדיקה שהקים שר הביטחון בני גנץ תמצא את עצמה מתמודדת עם שלושה אתגרים. שלושה קשיים, או שלושה סימני שאלה אם באמת יצא ממנה משהו.
ועדת בדיקה ממשלתית כמעט שלא מחזיקה בסמכויות. @almog_tamar מציגה את הקשיים שצפויים להתעורר בעבודת הוועדה לבדיקת פרשת הצוללות#חדשותהערב pic.twitter.com/76ZUm7IMRB
— כאן חדשות (@kann_news) November 22, 2020
הקושי הראשון: זאת לא ועדת חקירה ממלכתית, זאת ועדת בדיקה ממשלתית. לוועדת בדיקה אין סמכויות של ממש. היא מוסמכת רשמית לבדוק את הנושא, אבל היא אינה רשאית לחייב עדים להופיע לפניה או להמציא מסמכים - אלא אם שר המשפטים אבי ניסנקורן יבקש והממשלה תאשר. רק אז יהיו לוועדה סמכויות דומות לסמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. ספק אם זה יקרה.
הקושי השני: לפי החוק שעל פיו הוקמה הוועדה, לגנץ יש סמכות להקים ועדה בנושא או אירוע שבתחום אחריותו. אך עולה השאלה מה הוועדה רוצה לבדוק? כי אם רוצים לבדוק את מעורבות הדרג המדיני, וראש הממשלה בפרט - נתניהו יטען: אין לגנץ סמכות. זה לא בתחום אחריותו. ולכן ייתכן מאוד שבדרג המדיני יכפרו מלכתחילה בסמכות הוועדה הזאת.
וגם אם צולחים את שני אלה, יש קושי שלישי: בואו נזכיר את תיק 3000, שבמסגרתו התקיימו עכשיו השימועים, למעט השימוע של גנור, שנדחה. כל החשודים יכולים לסרב, ובצדק, להעיד לפני הוועדה, מחשש מפני הפללה עצמית. זאת זכות שנתונה להם (ועדה לא נותנת חסינות מהפללה עצמית).
ואפילו עדות לפני הוועדה של מי שעשויים להיות עדים בתיק הפלילי יכולה להיות בעייתית. יטענו שהיא עלולה להביא לשיבוש הליכים ולתיאום עדויות.
