16 ימים לבחירות, את הניצחון לפי שעה יכול בנימין נתניהו לזקוף לזכותו. בניגוד לכוונה של כחול לבן, איש כמעט לא מדבר על תחילתו של משפט פלילי, מדינת ישראל נגד בנימין בן בנציון נתניהו. הנושאים שעל סדר היום הפוליטי אלה הם הנושאים שקובע ראש הממשלה. כל הניסיונות של בני גנץ ובעיקר של חבריו להנהגת כחול לבן להדביק את המשפט לנתניהו לא צולחים. אולי כי הציבור עייף, אולי בעיקר כי נתניהו הרגיל את הציבור למחשבה שאיש לא ממש יכול להחליף אותו, גם אם הוא מנצח אותו בקלפי.
הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות
נתניהו שולט בסדר היום כבר שלושה שבועות, זה התחיל בכינוס הבינלאומי של 49 מנהיגים ביד ושם, המשיך לנעמה יששכר, תוכנית המאה, מינוי של שר אוצר שהיה ולא היה, רפורמת המוניות שהבטיח להקפיא, העלאת קהילת הפלאשמורה מאתיופיה, תוכניות כלכליות, סיורי שטח, קיבוע הנרטיב כי לגנץ אין ממשלה בלי טיבי, הפלת כישלון שמירת הביטחון בעזה על נפתלי בנט והאשמתו בפירוק הבלוק וחבירה לכחול לבן. הרבה רעש, הרבה הבטחות, המון ספינים, הרבה פחות יכולת לממש אותן. זה לא ממש משנה, השליטה על סדר היום נתונה בידיו של ראש הממשלה. ראשי כחול לבן רק עוסקים במרדף אחריו.
בחירות 2020: בכחול לבן פונים ימינה ומקווים למשוך קולות מהציונות הדתית. בני גנץ ינסה ללכת על מסרים חיוביים בעוד שנתניהו ממשיך לפזר הבטחות - ניר ברקת לאוצר ורפורמות כלכליות חדשות@YoavYoavkrak ב-#השבוע pic.twitter.com/equF1o8Ure
— כאן חדשות (@kann_news) February 14, 2020
כנראה זו הייתה הסיבה המרכזית שבגללה שינה בני גנץ אסטרטגיה. בהופעות הפומביות הרבות שלו ברחבי הארץ הוא החליט השבוע ללכת פחות על הראש של בנימין נתניהו. בכפר הירוק השבוע, בפני קהל ביתי אוהד, הוא אפילו בחר שלא להזכיר את נתניהו בשמו, כפי שעשה דוד בן גוריון למנחם בגין. "חבר הכנסת שיושב ליד יוחנן בדר", כינה ראש הממשלה את המתריס המרכזי נגדו. גנץ החליט שהפה שלו יפיק מרגליות ואילו הקמפיין, שלטי החוצות והסרטונים יזכירו למה אנחנו במערכת בחירות שלישית - ההימלטות של נתניהו מאימת הדין.
ההופעות של גנץ הולכות ומשתפרות. הוא עדיין מקפיד שאת תחילת דבריו הוא קורא מפרומפטר, אבל דווקא כשהוא עוזב את הנאום הכתוב, ופותח בדיאלוג פתוח עם הקהל, האנרגיה באולם משתנה, וכך גם הקשר הבלתי אמצעי שהוא יוצר. אם לפני שנה וחודשיים ההופעות הפומביות הללו נראו כמשא כבד על גנץ, נדמה שדווקא בסיבוב השלישי של הבחירות הוא נהנה מהמגע הישיר עם הקהל, נהנה להישאל ולא נרתע מלענות על שאלות, גם כאלה שנשמעות מתריסות ולא נעימות לאוזן.
אתגר ה-61
המספרים בסקרים סטטיים לחלוטין. אין שינויים מכריעים. אסור לחשוב שזו תהיה בהכרח התמונה שתתבהר לנו בתום יום הבחירות, אבל בהנחה שזו תהיה תמונת המציאות, הסבירות להמשכיות הפלונטר הפוליטי, הקיפאון הבין גושי וחוסר היכולת להרכיב ממשלה, גבוהה עד מאוד.
המטרה של בנימין נתניהו והליכוד היא לחדש את בלוק הימין ללא ליברמן ולהביא אותו ל-61 מנדטים. באפריל חסרו למטרה הזו בסך הכל 1,400 קולות של הימין החדש. בנט מאשים את נתניהו והמתקפות שלו על הימין החדש כאחד הגורמים שהביאו לכך שהרשימה לא חצתה את אחוז החסימה. השבוע הזה התאפיין בחידוש האש הפנימית בימין. ביום ראשון נתניהו האשים את בנט בכשלי הביטחון, "נתתי לו את כל הכלים לפעול, והוא לא מנצל אותם". שרי הליכוד המשיכו במתקפה כוללת ובראשם יואב גלנט, שרואה את עצמו מועמד טבעי הרבה יותר לתיק הביטחון מבנט.
המתקפה המשיכה גם במישור המדיני, השר בצלאל סמוטריץ' קבל בפני נתניהו על ההתקפות שלו בתוך המחנה, ואז חטף אש מכיוונם של יריב לוין, נאמן ותיק של נתניהו והשרה הטרייה ציפי חוטובלי, קול הציונות הדתית בליכוד, שייחסו לימינה פגיעה במרקם היחסים עם ארצות הברית בשל ההצהרות על החלת ריבונות חד-צדדית. הדברים האלה לא באו ללא אישורו ודעתו של ראש הממשלה. נתניהו עוד המשיך וחשף את אחורי הקלעים של ההחלטה למנות את בנט לשר הביטחון, שנעשתה בכדי למנוע קואליציה מגנץ. לזה קוראים אתנן. נתניהו נתן, בנט לקח. הוסיף נתניהו ורמז לא פעם אחת השבוע שאין לפסול מצב שבו בנט יערוק לכיוון כחול לבן.
לבנט לא נותרה ברירה, הוא היה חייב להגיב. בכינוס בכפר המכבייה הוא "עשה נתניהו". הוא נאם מול הפודיום, ולאחר החלק הממלכתי כשר הביטחון, לקח את המיקרופון הנייד, עבר למרכז הבמה, פנה לפעילים מרכזיים בשמותיהם ומקום היישוב שהם באים ממנו, ותקף באופן מדוד את ראש הממשלה שעושה ספינים ומפזר שקרים על גבה של ימינה.
את סוף השבוע בחר ראש הממשלה לפתוח אחרת, פניית פרסה בקמפיין. בריאיון לרדיו חיפה הוא שינה את טעמו לפתע, לא עוד על כך שבנט יערוק לבלוק השמאל-מרכז. נתניהו חזר על המסר שליווה את ההליכה לקלפיות בחודש ספטמבר, כי הצבעה לעוצמה יהודית היא בזבוז של קולות. זאת בניגוד לפרסום בידיעות אחרונות השבוע, לפיו קיים הסכם בין נתניהו לאיתמר בן גביר לאפשר לעוצמה יהודית לעבור את אחוז החסימה בתמורה לפרישה מן המרוץ לקראת סבב רביעי של בחירות. מה השתנה בסקרים הפנימיים של נתניהו – לא ברור, אבל הקו האסטרטגי כלפי בנט-שקד השתנה מעט, יש מיתון במתקפה עליהם.
המרכז החדש
אז בדיוק כפי שמחנה הימין זקוק לרוב אבל לא יכול לסמוך על אחת ממפלגות הגוש המובהקות, ישראל ביתנו, שמנעה ממשלה מנתניהו פעמיים במובהק, היוותה אופוזיציה חלק מהקדנציה של הכנסת ה-20, והייתה הגורם המרכזי לתחילת ההתדרדרות של הכנסת ההיא לבחירות מוקדמות, כך גם מחנה השמאל מנסה ליצור קואליציה ללא אחת ממפלגות הגוש המובהקות, הרשימה המשותפת. בנימין נתניהו מקדיש אנרגיה עצומה ביצירת נרטיב של תלות של כחול לבן באיימן עודה ואחמד טיבי. בשלטי החוצות של הליכוד מופיעה התמונה של גנץ עם טיבי באחת משיחות סבב המשא ומתן הקואליציוני בסתיו, בה שמע את הצרכים של הרשימה, מתוך ידיעה והבנה דו-צדדית שלרשימה אין רצון להיות חלק מממשלתו.
אגב, כחול לבן לא עושים שימוש בתמונה דומה של ראש הממשלה בנימין נתניהו באביב 2015 בלשכת ראש הממשלה יחד עם עודה וטיבי ויתר חברי הרשימה, לאחר הבחירות לכנסת ה-20. כחול לבן גם לא עושים שימוש בדילים הפוליטיים שנסגרו מאחורי הקלעים בין נתניהו לראשי הרשימה בראשית ימיה של הכנסת ה-20 כאשר שני חברי כנסת מהליכוד, דוד אסמלם ואברהם נגוסה שבתו רעב, ושבתו מהשתתפות בהצבעות לצד הקואליציה. כדי לקיים את החלטות הממשלה ולהעבירן לכנסת עשו ראשי הקואליציה של נתניהו דילים פוליטיים עם טיבי, עודה וחבריהם לרשימה המשותפת. אבל כרוח הקמפיין, האכיפה הבררנית שמובילים נתניהו וצייצניו: גנץ וטיבי זה נורא, אבל ביבי וטיבי זה למען המדינה.
המטרה של גנץ וחבריו להנהגת כחול לבן היא לבנות בלוק שמאל-מרכז שגדול במנדט אחד יותר, אבל ללא הרשימה המשותפת, גם בכדי לא ליפול בדיוק בחוליה החלשה שלהם מול הליכוד, גם בכדי לא להרחיק את השותף שאותו הם צריכים באמת, ליברמן. המטרה של כחול לבן היא ליצור בלוק של כחול לבן, העבודה-גשר-מרצ וישראל ביתנו שיהיה גדול במנדט אחד יותר מבלוק הימין האוטומטי של נתניהו, כך הם יוכלו להקים ממשלת מיעוט בקולות יהודים, בהיעדרה של הרשימה המשותפת מן המליאה או בהימנעות שלה. אם יגיע גנץ למטרה הזו, הוא מאמין שבלוק הימין כבר יתפרק. אם יובן שיש לו ממשלה גם בלעדיהם, החרדים או ימינה יעזבו את המועמד לראשות הממשלה שמשפטו אמור להיפתח בחודש אפריל.
אחרי שקיבלה מליברמן הסכמה לשבת בממשלה עם מרצ - כחול לבן של גנץ מנסה להשיג רוב של מנדט אחד לפחות על בלוק הימין, כדי שלא תצטרך להסתמך על הרשמה המשותפת. הדיווח של @YoavYoavkrak ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/EjtRtIZIxw
— כאן חדשות (@kann_news) February 13, 2020
ההודעה של ליברמן השבוע כי הוא לא פוסל את מרצ לקואליציה היא זריקות עידוד לקמפיין הזה של כחול לבן, היא הופכת את התרחיש הזה ל"פחות דמיוני". חסרים עוד שניים-שלושה מנדטים כדי להגיע לשם, אבל זה ניתן. בדיוק בגלל זה כחול לבן ממשיכה לקרוץ ימינה. היעדים העיקריים שלה הם מצביעי ליכוד מיואשים בקרב עולי ברית המועצות לשעבר שאינם מצביעי ליברמן, אלא דווקא מצביעי ליכוד.
יעד נוסף הוא בוחרי הציונות הדתית לאומית, בעיקר צעירים שלא רוצים יותר את נתניהו, ולא יכולים להצביע לימינה בגלל החיבור עם החרד"לים, ומצביעי ליכוד וותיקים, שלא יכולים להשלים עם ראש ממשלה מטעם הליכוד שמתנכר לדרכם של בגין וז'בוטינסקי. הקהלים הללו שמחפש גנץ, מחייבים אותו להיות ממלכתי, להניח לנתניהו באופן אישי בקרב האישי ביניהם, ולדבוק בתוכנית טראמפ, או בחלקים מרכזיים שמופיעים בה.
