שנתיים שוכבת תוכנית השלום (תוכנית המאה) של טראמפ בבית הלבן, נקברת עמוק עמוק במגירות ומעלה הרבה אבק. פה ושם מדברים עליה, פה ושם מזכירים אותה, פה ושם רומזים החברים מאמריקה שהיא מאוד טובה לישראל – אבל לא הרבה מעבר לזאת. איש מהצדדים המעורבים לא נחשף לתוכנית המלאה.
פתאום עכשיו, בדיוק בימים שבהם מנסים הדמוקרטים להדיח את החבר טראמפ בגין אחת מפרשיותיו החמורות, בדיוק עכשיו כשהחבל כרוך על צווארו של הנשיא הבעייתי, בדיוק עכשיו כשהכנסת עומדת לאשר את הקמת ועדת הכנסת לדיון בבקשת החסינות של נתניהו - מקבל ראש הממשלה הזמנה מהבית הלבן להיחשף לתוכנית המאה. לרגע הזה חיכה נתניהו: שהוא והנשיא האמריקאי יתייצבו על מדשאות הבית הלבן, שילחצו ידיים מול המצלמות, שיישאו נאומים חמים בזכות תוכנית השלום. שסדר היום הציבורי, בארצות הברית ובישראל, ישתנה מייד.
מה עושה נתניהו, השועל הפוליטי, שבטריקים ושטיקים אין שני לו? מציע לאמריקנים להזמין לאירוע גם את יריבו בני גנץ: הוא מציע להם לזרוק לו עצם קטנה, לחלק לו כיבודים, לתת לו הרגשה שהוא שותף. כאילו.
הצעת נתניהו אומצה כצפוי בידי טראמפ ונשארה שאלה אחת פתוחה: מתי? נתניהו לא טועה בעניין לוח הזמנים: חשוב לו שזה יקרה בשבוע הקרוב שבו אמורים להתחיל דיוני החסינות בכנסת. חשוב לו שזה יהיה המועד, שהעיתוי לא יהיה בעוד שבועיים-שלושה אחרי השלמת הדיונים האלה; שהפסטיבל התורן לא יהיה אחרי הבחירות בישראל.
למלכודת הדבש הזאת נפל ברגע ראשון בני גנץ שלא דחה על הסף את ההזמנה לשבוע הקרוב. רק אתמול נפל לו האסימון; רק היום הוא ויועציו הבינו שמדובר בתרגיל כיפה אדומה, רק היום הפנימו חברי הקוקפיט שהתרגיל הזה נועד לדחות את מועד ההצבעה בעניין החסינות בכנסת. נתניהו הרי מנסה לעצור את התהליך, שהוא עצמו יזם, בניסיון נואש לברוח מספסל הנאשמים.
מה שוקל בני גנץ לעשות עכשיו אחרי שנורו לעברו חיצי ביקורת ראשונים? אפשרות אחת: להשיב לנשיא בחיוב ולהעמיד פנים כאילו אינו מבין שיורקים לו בפנים. כאילו אינו מבין שהוא יהיה דקורציה בטקס.
אפשרות שנייה: להודות לאמריקנים על ההזמנה, להבהיר להם שהוא לא יוכל להגיע בשבועיים הקרובים, להציע להם להזמין אותו לבית הלבן במועד אחר. לאותת להם שאין לו כוונה לעצור את דיוני ועדת הכנסת בתיקי נתניהו לטובת הסוכריות שהם מציעים לו. להסביר להם, בדרכו, שהם לא קוראים אותו נכון.
