ביום שני בערב, רגע לפני ישיבת המרכז של הבית היהודי, נדרש פרץ לחתום על ההסכם עם סמוטריץ', שבמהותו מדבר על איחוד מחודש של כל מפלגות הציונית הדתית תחת מטריה פוליטית אחת. פרץ בחר שלא לחתום, ואפילו לא העלה את ההסכם הזה לדיון בפני חברי המרכז. יש שיטענו שהמכות במהלך הישיבה השכיחו מליבו את ההסכם, אבל סביר שהוא פשוט לא רצה במיזוג המפלגות של הציונות הדתית מחדש, כי חשש שמא זו הדרך של סמוטריץ' להדיחו מראשות הבית היהודי. כך החליט באבחת רגע, מי שהיה הרב הראשי של צה"ל, להפר את ההסכם הראשון - ההסכם עם האיחוד הלאומי של סמוטריץ'.

הפורענות של הציונות הדתית התחילה בערב הזה. סמוטריץ' מאס בפרץ, ולא בפעם הראשונה בשנה החולפת, והחליט לחזור לחיקם של מי שנטשו אותו רק לפני קצת יותר משנה. סמוטריץ' אולי כעס על בנט ושקד, אבל הוא עדיין מוקיר ומעריך אותם. זה היה האות לתחילת מסכת הלחצים, שנמשכה עד תום הארכת ההארכות שקיבלו אנשי ימינה משופט בית המשפט העליון ניל הנדל, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שאפשרה להם להגיש את הרשימה בחושך, בדקה האחרונה שהחוק מתיר.

פרץ לא עמד בלחצים, הפעם אלה שבאו מראש הממשלה, והפר את ההסכם השני - זה שהוא כל כך השוויץ בו, עם בן גביר, ואף סירב לפתוח לראש עוצמה יהודית את הדלת. החושך, בדיוק בחצות הלילה, בחדר ועדת הבחירות המרכזית אולי מיטיב לתאר את האווירה האמיתית בתוך הציונות הדתית. משבר אמון פנימי עמוק בין מנהיגיו וחוסר יכולת לשתף פעולה – אלא בתנאי לחץ וסכנת אחוז החסימה.

בן גביר נותר בחוץ | חבר מפלגת עוצמה יהודית מיכאל בן ארי אומר בריאיון לדוב גיל-הר ב-#ערבערב: "סמוטריץ' ובנט אמרו 'אתם מצורעים, אנחנו רוצים רק את הקולות של המצורעים, לא רוצים לתת להם מקום'". על הצהרתו של בן ארי שיוריד את התמונה של ברוך גולדשטיין מקיר ביתו אמר: "אני עודדתי אותו" pic.twitter.com/HJpSrVdvbU

— כאן חדשות (@kann_news) January 16, 2020

שפיר תידרש לחשבון נפש – אבל חזרתה לזירה אפשרית בהחלט

השמאל הישראלי הפגין השבוע אחריות. עמיר פרץ, שכלל לא רצה את האיחוד עם מרצ, לא חדל מאז יום שני להצטלם עם שותפו החדש ניצן הורוביץ בכל מקום ואתר. זה היה בסיבוב פאבים בתל אביב, ובביתה של רות דיין יחד עם בתה יעל, חברת הכנסת לשעבר. פרץ הוא קמפיינר מצוין, וכשהוא בהתלהבות קשה לעצור אותו. החיבור עם אנשי מרצ יהיה מעניין, מי יסחוף את מי ב-45 הימים לפני הבחירות?

סתיו שפיר חייבת לקיים חשבון נפש עמוק. איך קרה שאחת הדמויות המבטיחות ביותר של הפוליטיקה הישראלית הגיעה למצב ששבע שנים לאחר שנבחרה לראשונה, ותשע שנים וחצי לאחר שנכנסה לחיינו במסגרת המחאה החברתית, כל מי שעבד לצידה – מתנער ממנה. אנשי מרצ יודעים לספר כי בשבועות האחרונים גם שותפתה לשעבר של שפיר, דפני ליף, הפעילה לחץ על אנשי המפלגה שלא ישריינו אותה ברשימה. הדם הרע הסמיך של לפני תשע שנים לא רק שלא התייבש ולא התפוגג, ייתכן שהפך סמיך וצמיגי עוד יותר.

על אף התחושה שננטשה, שפיר הפגינה אחריות גדולה. הישארות שלה בקמפיין לא הייתה מביאה אותה לכנסת, אבל הייתה בוודאות גורמת לאובדן קולות בשמאל. גם אם מדובר בכמה עשרות אלפי קולות בודדים, זה עדיין מסוכן כשתמונת המציאות הראתה לנו כי 1,400 קולות יכולים להיות ההבדל בין הקמת ממשלת ימין באפריל לשלוש מערכות בחירות וחוסר יציבות פוליטי מתמשך. שפיר מהווה מודל עבור ראש הממשלה, עכשיו הוא מצפה שבן גביר ינהג כמוהה.

בשבוע פוליטי שבו מככב חוסר האמינות של הרב פרץ כלפי שותפיו, בשבוע שבו יוצא בן גביר נגד כל חבריו למחנה ונגד ראש הממשלה, ובשבוע שבו גדי יברקן, חבר כנסת עם קריירה של פחות משנה בגבעת רם, מדלג בין מפלגות יריבות, שפיר נראית כמגדלור מוסרי. על אף הכעסים וחוסר הפרגון כלפיה, נדמה שפסק הזמן שנכפה עליה יוכל לאפשר לה לחזור במערכת הבחירות הבאה, לאחר שלמדה את הלקחים הנדרשים. ובמציאות הישראלית - זה עלול להיות בתוך פחות מחצי שנה.

חוזרים לעסוק במשימת החסינות - ושני השבטים נערכים

החסינות שוב על הפרק. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין יהיה חייב להודיע בשבוע הבא על מועד כינוסה של הכנסת. על אף הניסיונות של הליכוד לבטל באמצעות בג"ץ את חוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, כל עוד אין התערבות של בית המשפט, תפוח האדמה הלוהט הזה בידיו. אדלשטין ינסה להרוויח זמן, וההודעה על מועד כינוס המליאה תגיע בראשית השבוע. הוא ישאף שהמליאה תתכנס רק בשבוע שלאחר מכן. בכחול לבן לא מתכוונים בשלב הזה לחדש את היוזמה להדחת אדלשטיין. הם נוטים להבין את המצוקה הפוליטית והאישית שהוא נתון בה, אך עם זאת - הציפייה שלהם ממנו היא שינהג בממלכתיות. התירוץ בשבוע הבא לעכב את כינוס המליאה יהיה הרכבת האווירית של מנהיגים לכינוס המלחמה באנטישמיות, שיתקיים בסוף השבוע ביד ושם. בכחול לבן לא רואים בזה עילה ראויה לדחייה.

יו"ר הכנסת יהיה חייב להודיע בשבוע הבא על מועד כינוס המליאה, אך רה"מ לא חושש ולא מתרגש. נתניהו ואדלשטיין (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

נתניהו לא מתרגש מסדר היום הפוליטי שכולל בעיקר את נושא החסינות. להבנתו, הציבור שתומך בו לא קונה את המהלכים שמובילה מערכת אכיפת החוק נגדו, ולכן לא אכפת לו שהנושא על סדר היום. גם בקמפיין אפריל, כשדנו בתיקי ראש הממשלה לפני ההחלטה להעמידו לדין, מצבו בסקרים נסק ככל שעסקו בהם, ומצבו הידרדר רק כשחזרו לדון בנושא פרשת הצוללות, שבה הוא אינו חשוד. בכל מקרה, אחרי שהרכבת הרשימות העסיקה אותנו שבועיים, חוזרים בשבוע הבא לדון במשימת החסינות - ושני השבטים נערכים היטב לקראתה.