העוזר הנאמן מדי של נתניהו וקרבות האיחוד בימין

העוזר הנאמן מדי של נתניהו וקרבות האיחוד בימין

שר המשפטים החדש ניסה לעזור יותר מדי לראש הממשלה – וחטף • שוב חוזר הניגון: נתניהו מתקשה להרכיב ממשלה וזו רק ממשלת מעבר • הימין מדמם משתי מלחמות • הדילמה של אהוד ברק | פרשנות
author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
אמיר אוחנה, יוני 2019
צילום: צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

העוזרים הנאמנים של ראש הממשלה שוב עושים לו כאב ראש. שר המשפטים החדש, אמיר אוחנה, כל כך רוצה לרצות את הבוס, שהוא מתבלבל ונופל. בריאיון לחדשות 12 הוא קבע שלא תמיד צריכה הממשלה לממש את כל פסקי הדין של בית המשפט העליון. האמירה המכוננת עוררה כצפוי עוררה סערה רבתי, שעברה מנשיאת בית המשפט העליון דרך היועץ המשפטי לממשלה, וכל ראשי האופוזיציה. בליכוד הייתה שתיקת דממה דקה. כולם רצו למדוד את הדופק – מה חושבים בבלפור.

שר המשפטים אינו ראש התביעה הכללית, הוא לא נציגם של השופטים, הפרקליטים והיועצים המשפטיים סביב שולחן הממשלה. הוא נציגה של הזרוע המבצעת במשרד שממונה עליהם. הוא לא אמור לייצג אותם, הוא בהחלט יכול וצריך להביע את עמדותיו. אבל יש עמדות שאינן במתחם הסבירות.


אחרי יממה אפילו ראש הממשלה הבחין בכך. הוא שלח מסר מרסן חד ופוגע ישירות בין הגבות, למרכז המצח של השר הטרי: "החלטות בית המשפט מחייבות את כולם". שש מילים. המסר העקיף, לא נכתב אך הובן היטב. כמו דוד ביטן, דודי אמסלם, מיקי זוהר ומירי רגב - עכשיו גם אוחנה. הוא מנסה לעזור יותר מדי, ובדרך הוא כבר מזיק.

כל אחד ברשימה הזו, למעט השר החדש, התקרב מאוד לנתניהו, החניף, הגן, לחם, פעל בשירות הבוס. אבל אז קרה משהו, וחל ריחוק מסוים. אמש (חמישי) הרגיש זאת שר המשפטים החדש. יש כלל למי שעבדו לצידו של ראש הממשלה, אל תתקרב יותר מדי אל האש, אחרת קרוב לוודאי תישרף.

שני כתמים ניסו להדביק לראש הממשלה במערכת הבחירות האחרונה. גזענות, אותה התבטאות לכאורה שיוחסה לו על כך שחיילי גולני מתפקדים טוב יותר כשיש להם מפקד לבן, וחוק הפונדקאות שמנע שוויון מהקהילה הגאה. מינוי אוחנה, מזרחי גאה והומו מוצהר עם ילדים שיש להם אבא ואבא, אמור להיות מסיר הכתמים לקראת הסיבוב השני. אז זו הנאמנות ואולי הקרבה למשפחה ששוכנת בבית בבלפור, אבל זה משרת עוד מטרות.

מרכבה תקועה

מלאכת הרכבת ממשלת המעבר של נתניהו נראית די תקועה. את המשא ומתן להרחבת הממשלה היוצאת שלו, הוא מנהל בדיוק כפי שניהל את המשא ומתן הקואליציוני שנכשל. ראש הממשלה לא אוהב לקבל החלטות, הוא בעיקר למד שמה שניתן לדחות, דוחים ולא מחליטים.

השבוע יצאו שורה ארוכה של תדרוכים מבית מדרשו הפוליטי של נתניהו שתכליתם להטיל את האשמה על התקיעה, על ראשי איחוד הימין, ובעיקר על בצלאל סמוטריץ'. אבל זו לא הסיבה האמיתית שבגלל הרחבת הממשלה תקועה. לנתניהו יש בעיות בליכוד, לכן אין הצעה יצוקה וממשית לפתחו של סמוטריץ'. אפילו תיק התחבורה לא סגור בידיו. כל עוד נתניהו במאבקים פנימיים, שום דבר לא יזוז.


חמישה ח"כים מהליכוד מצפים למינוי, דודי אמסלם, ניר ברקת, ציפי חוטובלי, יואב קיש ודוד ביטן. כל אלה חשים שהמינוי של אוחנה היה דילוג גס עליהם. גם את אלקין נתניהו חש שהוא צריך לפצות והציע לו את תיק המשפטים. אבל הוא חשב שהתיק הזה היה חייב ללכת רק לאדם אחד: יריב לוין. אחרי שחברו הטוב הבהיר לו שאין לו שום כוונה לקחת את המשרה, נעתר אלקין להצעה, ומצא את אוחנה מקבל את התפקיד.

לנתניהו רשימת מפוצים ארוכה אך אין תפקידים קורצים ומשמעותיים. הוא צריך את בכירי הליכוד נאמנים לצידו, וממש לא רוצה אותם ממורמרים בראשיתו של הקמפיין החשוב ביותר בתולדותיו. אך אין לו ממש את הכלים לממש את הרצון להעניק להם משרות שירצו אותם. יו"ר הליכוד היה שמח לקבל כבר את תשובתו של ארדן להצעה לשמש שגריר ישראל באו"ם, ובכך לפנות שני תיקים שמאוד מעניינים את סמוטריץ': ביטחון הפנים העניינים האסטרטגיים והסברה.


הוא היה שמח לפנות את תיק התקשורת, אלא שכלל לא ברור אם ניתן למנות את איוב קרא לשגריר בקהיר. נתניהו היה שמח שאורי אריאל, אותו הוא אוהב מאוד, יקל עליו ויתפטר נוכח העובדה שלא נבחר לכנסת ה-21, ויפנה לו את תיק החקלאות. כך גם עם יפעת שאשא ביטון ותיק הבינוי והשיכון.

מלאכת הרכבת ממשלת המעבר תקועה, והנה חוזר הניגון, מה שהצליח בקושי רב ב-2013, וב-2015 ונכשל ב-2019, לא מצליח אפילו בממשלת המעבר. הבעיה היא לא במנדטים ולא בשותפים - אלא במערכת קבלת ההחלטות של נתניהו בשדה הפוליטי.

המלחמות בימין

שתי מלחמות מתנהלות במקביל בימין, אחת בנגמ"ש והשנייה ב-D-9. הקרב בציונות הדתית עלה השבוע מדרגה. מוטי יוגב הפעיל את הדחפור נגד מי שהוביל את הבית היהודי בשש השנים האחרונות, נפתלי בנט. זה הפך לקרב אישי מדמם. אתמול פורסם בכאן רשת ב שאחד הרבנים הבכירים של הציונות הדתית פועל על מנת לפרק את הימין החדש של בנט.

אבל לאיילת שקד הוא הציע את המקום השני באיחוד הימין, כולל תיק המשפטים, ועוד הציע להביא את מתן כהנא מהמקום הרביעי של הימין החדש, לחמישי באיחוד הימין. שקד לא התייחסה לזה כאל הצעה, היא לא מתכוונת לאפשר לרבנים לקבוע את הרכב הרשימה של האיחוד, אלא לגורמים הפוליטיים.

אבל המהלך הזה משקף את האווירה כלפי בנט שרק הולכת ומחריפה. התנערותו מהרבנים והעסקנים מתפוצצת לו כעת בפרצוף. מה שאמר בשיחות סגורות, ואחר כך בפומבי, נגד הממסד של הבית היהודי הופך להיות המכשלה העיקרית שלו בפני הצטרפות לאיחוד מפלגות הימין. הדבר אולי דוחק אותו לרוץ ביחד עם זהות של משה פייגלין. באיחוד הימין רק ממתינים לרגע שזה יקרה. זו תהיה מתנה אדירה בשבילנו, אומרים שם. הם רוצים את שקד, מוכנים להזיז את סמוטריץ', אבל על צירוף בנט איש לא יילחם שם.


שקד היא הדמות הפופולרית בימין ששווה הרבה מנדטים כאישיות פוליטית עצמאית. היא יכולה לסייע לליכוד אבל דרכה חסומה שם. היא גם יכולה להוביל כל רשימה מימין לליכוד ולהניב לא מעט קולות. אבל נכון לרגע זה היא בבעיה. רבני ועסקני איחוד מפלגות הימין רואים בחיבור הפוליטי הזה נציגות של הציונות הדתית, כך שאישה חילונית לא יכולה להוביל זאת לתפישתם, ושקד רואה את עצמה מספר 1.

מצד שני השאיפה האמיתית שלה היא להוביל את הליכוד. רק באמצעותו, אחרי עידן נתניהו, אפשר להוביל את המדינה. להיכנס לכנסת ה-22 דרך איחוד הימין, לפרוש ולעבור לליכוד ייחשב שוב כבגידה בציבור שהכניס אותה לכנסת. שקד לא רוצה להפוך ציפי לבני של הימין. ללכת לליכוד משמעותו לדלג על הכנסת הקרובה, להתפקד למפלגה ולעבור את תקופה האכשרה בלי קיצורים, בלי טובות, לרוץ בין סניפים ולהתמודד לרשימה או להנהגה לקראת הבחירות לכנסת ה-23. שרת המשפטים לשעבר עדיין שוקלת גם את המהלך הזה.

דו קרב ברוסית

אולי כדי שלא נשכח למה נכפה עלינו מועד ב' של בחירות 2019 מינה ראש הממשלה יועץ מיוחד ליוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר. הליכוד מבטיח כעת, אחרי שמנחם בגין קידם את יוצאי עדות המזרח - הגיע תורם של יוצאי ברית המועצות לשעבר. המינוי של עורך הדין אריאל בולשטין, חבר מרכז ליכוד ופובליצסט, נועד בעיקר ליצור הרתעה מול אביגדור ליברמן.

התגובה החריפה של ישראל ביתנו לא אחרה להגיע. ליברמן צייץ בחריפות: "ראש הממשלה מינה יועצת לענייני בעלי חיים. לאחר פרסום הסקרים בהם ישראל ביתנו משיגה 10 מנדטים, מינה יועץ לענייני עולים מברית המועצות לשעבר. זה מעיד שראש הממשלה נמצא בלחץ היסטרי. כנראה כבר מחר נשמע עוד בשורה - יועץ מיוחד לענייני דובים בקוטב הצפוני".

קרב הציוצים נמשך. בליכוד הגיבו ותקפו את ישראל ביתנו: "ההשוואה ההזויה של איווט בין העולים מברית המועצות לבין בעלי חיים מעידה בעיקר על פאניקה וזלזול בציבור. אנו בטוחים שעו"ד אריאל בולשטיין יוכל לתרום רבות לקידום מעמדם של יוצאי ברה"מ לשעבר. חבל שלאיווט אכפת רק מאיווט - לא מהפנסיות שראש הממשלה נתניהו יביא ובטח לא מהעולים".

בבחירות האחרונות, באפריל, לא לפני דור לפני חודשיים, בחר הליכוד לא להקים מטה דובר רוסית גדול ומשמעותי. העימות עם ליברמן שינה את התוכניות. הכוונה של נתניהו – לייצר פגיעה של ממש בישראל ביתנו. ליברמן היה הראשון לזהות את הכוונה, רגע לפני פיזור הכנסת ה-21. הוא אמר אז, "הליכוד מתכנן להציף את כלי התקשורת דוברי השפה הרוסית בלא-פחות מ-50 מיליוני שקלים. כלי התקשורת בשפה הרוסית צפויים לשגשג באמצעות קמפיין ממומן על ידי הליכוד."

הקרב בין הליכוד לישראל ביתנו הוא על מיליון מצבעים דוברי רוסית שנחלקים בין שתי המפלגות. אבל בעצם זהו הקרב האישי והנקמני בין בנימין נתניהו לאביגדור ליברמן, שיצבע את מועד ב' של בחירות 2019 בצבעי מלחמה בוהקים.

בלי חשבון נפש

קמפיין הבחירות של נתניהו יהיה שכפול של הקמפיין הקודם, אבל הפעם הוא יצטרך לשכנע את הציבור שמה שראינו הייתה תקלה. הוא לא יוותר לאף אחד מהשותפים הטבעיים שלו, ויטיל עליהם את האחריות בלי לעשות את חשבון הנפש המתבקש. יו"ר הליכוד לא ישאל את עצמו האם בחר בצוות המו"מ הטוב ביותר שניתן, ואם ייתכן כי יריב לוין, הישר וההגון שבשרי ממשלתו לא נקט בשיטה שסיבכה לעיתים את שיחות הרכבת הממשלה?

כדי לנהל משא ומתן צריך גמישות, וזו דווקא תכונה שלוין לא ממש מכיר. הוא עקשן, עקרוני וישר, והוא רצה לממש את רשימת הקניות שנתן לו נתניהו במלואה, בלי להתפשר על הסחורה. התוצאה היא שהרכישה כולה נכשלה.

הדילמה של ברק

רשימת המתמודדים על מה שהותיר אבי גבאי ממפלגת העבודה מתחילה להיבנות. עמיר פרץ, איציק שמולי וסתיו שפיר. איתן כבל ויאיר גולן עדיין מתלבטים, ועוד אחד – אהוד ברק. המגמה הנראית לעין היא שברק לא יחזור הביתה למפלגה. אבל בגיל 78 הוא לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות לקחת חלק בניסיון השני להוריד את נתניהו מכס ראש הממשלה. הוא הפוליטיקאי היחיד בישראל שהצליח לעשות זאת פעם אחת. הוא מאמין שהוא יצליח לעשות זאת גם בפעם השנייה, גם אם לא הוא עצמו ימלא את תפקיד ראש הממשלה.

מקורבו של ברק, אושי אלמליח, ששימש מנכ"ל מפלגת העבודה ומי שהקים לו את מפלגת העצמאות, אמר אתמול לרונן פולק ויגאל גואטה בכאן רשת ב' שלהערכתו ברק יתמודד לכנסת הקרובה, אבל לא ירוץ לראשות מפלגת העבודה. ברק, כך סבורים רבים, לא יוותר על הסיבוב האחרון הזה, אחרי שהחמיץ את הסיבוב הקודם – אבל יעשה זאת באמצעות רשימה עצמאית.

המטרה העיקרית היא להתחיל למדוד את עצמו מול יתר השחקנים בזירה הפוליטית. בסקרים פנימיים רוצה ברק להפגין את יכולותיו. הוא מעוניין לשבור את האמירה שהוא "בלתי בחיר", כפי שקובעים בנחרצות יריביו – חבריו לשעבר בעבודה. ברק רוצה "עצמאות" חדשה, הוא מגלגל על לשונו שמות שונים שיחברו אליו ובהם ציפי לבני, עדינה בר שלום, עמוס ידלין ואחרים.

ככל שהוא יניב מנדטים בסקרים ברשימה עצמאית, יגבר כושר המיקוח שלו על חבירות שונות, לעבודה או לכחול לבן. הוא, שהיה מהדוחפים לאיחוד בשמאל מרכז, מפצל כעת את המחנה, בתקווה שירצו אותו באיחוד חדש, אופוזיציוני מובהק. ברק מקיים קשרים עם יריבו הוותיק ביותר אולי בעבודה, עמיר פרץ. השניים מחמיאים בימים האלה זה לזה הרבה יותר מן העבר, ורואים עין בעין לא מעט סוגיות. אם פרץ ינצח בבחירות הפנימיות, חיבור עם רשימת ברק-ליבני, הוא לא תרחיש דמיוני כלל.

הפופולריים