כמה זמן יחזיק הרומן המלבלב בין ישראל לבין נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן זו שאלה מעניינת. וצריך לדייק אותה ולהבין גם לאיזו "ישראל" אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים ביידן וישראל – לממשלת ישראל או לציבור הישראלי או גם וגם?
כך או כך, הנתונים שנציג כאן מאלפים. הם מלמדים שבמקביל להרבה מאוד פרדיגמות אחרות שטולטלו כאן ב-7 באוקטובר, גם הפרדיגמה הקובעת, או מניחה, שנשיא דמוקרטי הוא כאב ראש ונשיא רפובליקני הוא ברכה, התרסקה. ביידן הפגין במילים ובמעשים ידידות שעלתה בהרבה על הציפיות של ישראלים רבים בעוד שהנשיא הקודם, הידיד הגדול דונלד טראמפ, אמר דברים משונים למדי, לא מתאימים לגודל האירוע.
כמה זמן יחזיק הרומן? אפשר כבר לשמוע פה ושם תלונות על ביידן. הוא אומנם מדבר יפה ושולח נשק, אבל מגביל את הכניסה הקרקעית, או רוצה לחדש את תהליך השלום, או מדגיש יותר מדי את הצורך בסיוע הומניטרי לפלסטינים.
לישראלים יש לעיתים נטייה להתבלבל ולחשוב שהנשיא האמריקני הוא הנשיא שלהם. יש להם נטייה לחשוב שתפקידו העיקרי הוא לעבוד עבורם, ולהסכים לכל בקשה שלהם. זה כמובן לא תפקידו. לנשיא ביידן יש מעצמה לנהל, ועוד משברים לחשוב עליהם, והרבה מאוד שיקולים שאינם דומים לשלנו. הציפייה שלא יהיה שום פער בינו לבין ממשלת ישראל היא ציפייה לא ריאלית, ואם להיות פחות מנומס - קצת ילדותית.
אבל זה לא הסיפור כרגע. הסיפור כרגע הוא סיפור של מהפך: מאהבת טראמפ לאהבת ביידן. הנה, זה שיעור היהודים בישראל שמעדיפים ניצחון של ג'ו ביידן בבחירות 2024 בארצות הברית אם המועמד שמולו יהיה דונלד טראמפ. הנתונים מסקר המכון למדיניות העם היהודי, שניתח פרופסור קמיל פוקס (הסקר בביצוע המדד).
> האם ישראל מאוחדת או עדיין מפולגת? מוזמנים להשיב על שאלון המלחמה של המדד
עכשיו נשאל: האם זה באמת שינוי דרמטי? התשובה היא כן. דרמטי מאוד. הנה הוכחה: הגרף הבא עושה שימוש בנתונים של המכון לדמוקרטיה משנת 2020, ומציב אותם מול הנתון של היום. בשנת 2020 היו הבחירות הקודמות בארצות הברית, ורוב גדול מאוד של יהודים בישראל הניחו שהנשיא טראמפ יהיה יותר טוב לישראל מהנשיא ביידן. היום, כאמור, רוב משמעותי של יהודים בישראל מניחים שהנשיא ביידן יהיה יותר טוב לישראל מהנשיא טראמפ.
יותר מזה: לא רק בוחרי האופוזיציה סבורים שביידן יהיה יותר טוב מטראמפ - גם בוחרי הקואליציה חושבים כך, אמנם בפער קטן יותר, ובכל זאת פער. וזה מעניין כי בקרב תומכי הקואליציה, האהדה לטראמפ החזיקה הרבה יותר זמן מאשר בקרב תומכי אופוזיציה. במרכז-שמאל הישראלי נרשמה התקררות ביחס לטראמפ בעקבות מה שקרה בבחירות בארצות הברית. הניסיון שלו לערער ואף לבטל את תוצאות הבחירות, ההתנהלות הפרועה, הפצת השקרים ותיאוריות הקונספירציה, כל אלה הבהילו גם ישראלים רבים.
יותר מזה: האירועים שהתחוללו בישראל בשנה האחרונה, קואליציית הימין-חרדים, המהפכה המשפטית, הקרבות החברתיים, הפכו את טראמפ לסמל לכל מה שהישראלים המוחים נגד הממשלה חוששים מפניו. טראמפ נראה להם כמו אורבן, כמו ארדואן - כמו נתניהו. כך שמבחינת המרכז-שמאל הישראלי, טראמפ כבר מזמן לא סחורה מבוקשת.
אבל בימין, עד לאחרונה, הוא היה התקווה - הוא היה החלום. ממשל ביידן עשה כל שביכולתו להימנע מנתניהו, להתרחק מממשלתו, למתוח ביקורת, לפעמים גלויה ולפעמים סמויה. לא נורא, אמרו רבים בימין, עוד מעט יחזור טראמפ והיחסים יחזרו לתקנם.
נדמה שעכשיו התפכחו מהחלום הזה. לא כולם כמובן, אבל מספיק מהם בכדי לשנות את המשוואה: 41% מהם סבורים שביידן עדיף. 26% מהם "לא יודעים". כלומר, מוכנים לקבל את האפשרות שביידן עדיף. הנה המספרים בפירוט.
אלא שזה לא נגמר כאן. ניתוח מפורט מאפשר לזהות גם את מי שעדיין מעדיפים את טראמפ. וכמובן, גם להם יש נימוקים: המפלגה הדמוקרטית מארחת לא מעט קולות ביקורתיים על ישראל. זו המפלגה שאיתה מזדהים שלל הפרופסורים והסטודנטים המשונים שמרוב פרוגרסיביות הגיעו עד לתמיכה פעילה בארגון טרור פונדמנטליסטי רצחני. זו המפלגה שמייחסת חשיבות גדולה יותר למוסדות בין-לאומיים כמו האו"ם. זו המפלגה שהצרה את צעדיה של ישראל בתקופת ברק אובמה – לעומת המפלגה הרפובליקנית שהייתה נוחה יותר לישראל בשנות הכהונה של בוש הבן וטראמפ.
בעיקר בציבור הדתי, בקרב לא מעט מתומכי הציונות הדתית וש"ס (מי שאומרים שיצביעו למפלגות האלה אם הבחירות יערכו "היום"), הקסם של טראמפ עוד עובד. אם כי, וגם את זה אפשר לראות, הרבה מהם בכל זאת התיישבו על הגדר ובחרו ב"לא יודעים" - התמיכה של ביידן קצת בלבלה אותם, טרפה את הקלפים. הנאום המשונה של טראמפ בתחילת המלחמה, שהתמקד בהתחשבנות עם נתניהו, אולי קצת טלטל אותם. ובכל זאת, יותר ממחציתם עוד אומרים שב-2024 ירצו לראות את טראמפ מנצח ונכנס לבית הלבן.
הנה דבר משונה: התמיכה בטראמפ לעומת ביידן מקבילה במידה רבה לתמיכה ברפורמה המשפטית. זוכרים את הרפורמה המשפטית?
