ארבעת ארונות החטופים החללים הובאו הלילה (חמישי) לשטח ישראל, זאת במסגרת הפעימה האחרונה של שלב א' בעסקה עם חמאס. עם שובם של החללים ארצה, הם הועברו למרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, וכמה שעות לאחר מכן, הושלם הליך זיהוים.
החללים נמסרו בתיווך מצרי לכוח צה"ל במעבר כרם שלום, ללא "טקס" של חמאס, כאשר משפחותיהם עודכנו ברציפות בתמונת המצב. כמו כן, אזרחים המתינו בצמתים ולאורך צירי התנועה מצויידים עם דגלים לחלוק כבוד לחללים שהושבו ארצה. לפי משרד האסירים הפלסטיני, כ-590 אסירים מעזה השתחררו הלילה במסגרת הפעימה.
"הם היו צריכים לחזור בחיים, ניתן היה להצילם ולהשיבם בהסכם", נמסר מטעם המשפחות להחזרת החטופים, "59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי, ללא מועד שחרור. אנו קוראים לממשלת ישראל לפעול באופן מידי על מנת להבטיח את השבתו של החטוף האחרון עד היום ה-50 להסכם".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לארבעה בחשבון ה-X שלו: "החזרתם של גופות אחינו מהשבי מדגישה את החובה לעשות כל שביכולתנו להחזרת כל החטופות והחטופים במיידי מגיהינום השבי בעזה - החיים לשיקום ולמשפחותיהם, והחללים לקבר ישראל. עד האחרון שבהם. הם כולם הומניטריים ואת כולם חייבים להשיב הביתה".
איציק אלגרט
בן 68 מקיבוץ ניר עוז. נפגע מירי המחבלים כששהה בממ"ד בביתו, והתקשר לאחיו דני כדי לבקש את עזרתו. דני ניסה להדריך את אחיו כיצד לעצור את הדימום, אך השיחה נקטעה בצעקות מחבלים והוא נחטף לעזה.
רק חודש וחצי אחרי שנחטף התבשרו בני המשפחה כי איציק עודנו בחיים, אך פצוע. בני משפחתו סיפרו כי שמעו מאחת החטופות ששוחררו בעסקה בסוף 2023 כי הוא ירוי בידו וכי קיבל טיפול רפואי בשבי. במהלך כל תקופת השבי אחיו של איציק, דני אלגרט, הרבה להתראיין ולפעול למען השבתו של אחיו.
בעקבות ההודעה הרשמית על זיהוי גופתו והירצחו בשבי חמאס, נמסר מקיבוץ ניר עוז: "הוא היה חלק בלתי נפרד מהנוף החברתי, אהב לבלות בפאב המקומי, לארח חברים, ולחבר בין דורות. אהבתו הגדולה לכדורגל ולשש-בש הייתה לשם דבר, והוא כיכב במשחקים המקומיים, תמיד עם חיוך ורוח טובה".
שלמה מנצור
בן 86 מקיבוץ כיסופים. מנצור, שהיה החטוף המבוגר ביותר, נחטף מממ"ד ביתו והובל על ידי המחבלים כשהוא אזוק לעיני רעייתו מזל שהצליחה להינצל. בילדותו ניצל מפרעות הפרהוד בעיראק.
עם הישמע האזעקות, מזל נכנסה לשירותים ושלמה לממ"ד. המחבלים תפסו אותו וסטרו לו. מזל, בתושיה ובקור רוח, שאלה אותם: "למה? הוא בן אדם מבוגר, הוא לא עשה כלום".
מוקדם יותר החודש התבשרה משפחתו כי הוא נרצח עוד באותו היום, 7 באוקטובר. ההחלטה לקבוע את מותו התבססה על מידע מודיעיני שנאסף לאורך החודשים האחרונים ואושר על ידי ועדת מומחים של משרד הבריאות ובשיתוף משרד הדתות ומשטרת ישראל, כך נמסר מצה"ל.
אוהד יהלומי
בן 50 מקיבוץ ניר עוז. בבוקר 7 באוקטובר נכנס יהלומי לממ"ד עם אשתו בת שבע ושלושת ילדיהם. בזמן שהמחבלים פרצו לבית משפחתם, אוהד היה בחוץ וניסה להגן על משפחתו באמצעות אקדחו האישי כיוון שלא הצליח לנעול את דלת הממ"ד. הוא ניהל מולם קרב ונפצע.
בעודו אוהד פצוע ושרוע על הרצפה בחצר ביתם, הוא ראה את המחבלים מובילים את אשתו ושלושת ילדיהם לרצועת עזה והספיק לומר להם ללכת עם ארבעת המחבלים החוטפים ולעשות כדבריהם. במהלך הובלתם לרצועה, אשתו הצליחה לברוח עם שתי בנותיה, ואיתן בן ה-12 שהיה על האופנוע השני, נחטף והושב לישראל בעסקת החטופים הראשונה.
"אוהד היה איש משפחה מסור ואוהב. הוא היה איש ספורט וטייל בנשמתו, והכיר כל מסלול ושעל במדבר שכל כך אהב", ספדו לו בקיבוץ ניר עוז, "במשך שנים עבד ברשות הטבע והגנים והקדיש את חייו לשמירה על הטבע. מתוך אהבתו הגדולה למדבר, הוציא לאור עם שותפים מגדיר עקרבים והיה שותף ליוזמות חינוכיות בחברה הבדואית".
נשיא צרפת עמנאול מקרון, כתב בחשבון ה-X שלו בעקבות ההודעה על הירצחו של יהלומי בשבי: "אני משתתף בכאב העצום של משפחתו וקרוביו. הברבריות של חמאס חייבת להיפסק".
צחי עידן
בן 50 מקיבוץ נחל עוז. אות החיים האחרון ממנו התקבל בדצמבר 2023. בבוקר 7 באוקטובר שהה צחי בממ"ד יחד עם עם אשתו גלי ושלושת ילדיהם מעיין, יעל ושחר. מחבלים הצליחו לחדור לביתם, רצחו את בתו הבכורה מעיין וניהלו קרב ירי מתוך הבית החוצה.
המחבלים צילמו את שהותם בבית משפחת עידן, בתיעוד שהופץ לרבים וסיפק עדות ראשונית לזוועות שנעשו בתוך בתי התושבים באותה השבת. בסרטון נראו בני המשפחה כשהם בוכים ומפוחדים תוך שהמחבלים מחזיקים בהם כבני ערובה ויורים אל מחוץ לבית. צחי היה מגואל בדם בתו שנרצחה לעיני המשפחה. בן דודו של צחי, גיא עידן, נפל בלבנון ב-24 באוקטובר 2024.
אתמול הובאו למנוחות שירי, אריאל וכפיר ביבס, שהושבו לישראל גם הם במסגרת החזרת החטופים החללים. אלפים ליוו את שיירת ארונות הקבורה שיצאה בבוקר מראשון לציון. בני המשפחה וחברים נפרדו מהם בדרכם האחרונה בבית העלמין בצוחר.
ירדן ביבס נפרד מאשתו: "מי אמור. אני זוכר את הפעם הראשונה שקראתי לך ככה. זה היה בתחילת הקשר שלנו. אמרת לי לקרוא לך ככה רק אם אני יודע בוודאות שאני אוהב אותך. אז ידעתי כבר בוודאות שאני אוהב אותך. אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך. מישמיש, זה הכינוי שלך, מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו? איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך?".
