כל מי שנסע באוטובוס בשנה האחרונה יכול להסכים על דבר אחד: המצב לא טוב. התחבורה הציבורית בארץ רחוקה מלהיות מושלמת - אוטובוסים מאחרים, המסלולים לא יעילים, התדירות נמוכה, ורוב הזמן נעדיף לנסוע לעבודה עם הרכב הפרטי ולעמוד בפקקים לצד כל מדינת ישראל.
הרפורמה בתחבורה הציבורית שנתקעה בפקק - בגלל פוליטיקה קטנה | @noam_goldberg1 עם הפרטים #חדשותהערב pic.twitter.com/9bBa5eHhKR
— כאן חדשות (@kann_news) April 9, 2025
אלא שכל זה יכול להשתפר משמעותית ולשנות לכולנו את החיים לטובה, בזכות רפורמה אחת שתקועה בגלל פוליטיקה קטנה.
בממשלה הבינו כבר מזמן שמשרד התחבורה הוא ריכוזי, ביורוקרטי ומסועף, ומי שבאמת צריכים לנהל את מערך התחבורה הציבורית בישראל הן הרשויות המקומיות. בשבת 2011 עברה החלטת הממשלה לביזור סמכויות המשרד והקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות בגוש דן, ירושלים, חיפה ובאר שבע.
אולם בישראל כמו בישראל, משרד התחבורה לא שש לוותר על סמכויותיו, והחוק לא הצליח לעבור בכנסת במשך שנים ארוכות עד השנה האחרונה אז עבר לבסוף כחלק מחוק ההסדרים. משרד האוצר תמך, משרד התחבורה לא התנגד, הרשויות המקומיות התגברו על הקשיים והדרך להקמת הרשויות שיוכלו לצמצם את הפערים בין האזרח לשלטון המרכזי נראתה קרובה מתמיד.
ואז הכול שוב נתקע. החוק פוצל מחוק ההסדרים, עבר לחקיקה רגילה בוועדות הכנסת, ומאז הוא תקוע שוב.
מצד אחד שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמעוניין לדון בו בוועדת למיזמים ציבוריים, ומהצד השני יושב ראש ועדת הכלכלה דוד ביטן מעוניין להעביר אותו בוועדה שדנה בדרך כלל בחוקים הקשורים לתחבורה.
ושרת התחבורה? בין ארגון טקס המשואות לטיסה הבאה שלה לחו"ל, מירי רגב מבטיחה שהיא מפעילה לחץ על ראש הממשלה שיכריע בעניין. אבל כמה לחץ צריך להפעיל על רפורמה אחת חשובה, שלשם שינוי כולם מסכימים שהיא חשובה?
בינתיים החוק מונח על שולחן הכנסת ולא מתקדם כבר שבועות ארוכים. ואנחנו? ממשיכים לעמוד בפקקים, לחכות לאוטובוס בתחנה או לפספס את הקו.
