אחרי הצהרתו ההיסטורית של נשיא צרפת עמנואל מקרון לפיה מדינתו תכיר במדינה פלסטינית בעצרת האו"ם בחודש ספטמבר, עוד ועוד מדינות הצטרפו להכרזה - וכך החל הצונאמי המדיני על ישראל. עם זאת, הסיפור לא החל בימים האחרונים - אלא כבר לפני 37 שנים.
בחודש נובמבר 1988, אש"ף, הארגון היציג של הפלסטינים, הכריז על הקמת מדינת פלסטין. בסוף אותה שנה, "המדינה הפלסטינית" כבר זכתה להכרה מצד 78 מדינות בעולם.
24 שנים לאחר מכן, הפלסטינים הגישו בקשה להתקבל כמדינה חברה באו"ם. בתאריך סמלי במיוחד - כ"ט בנובמבר 2012, בדיוק 65 שנים לאחר כ"ט בנובמבר ב-1947, מצביעה אותה עצרת על קבלתה של פלסטין לאו"ם כמדינה משקיפה. לא חברה באו"ם, אבל עם מעמד של מדינה. ההחלטה עברה ברוב עצום של 138 מדינות בעד, מול 9 מתנגדות בסך הכל.
וכאן אנחנו מגיעים לסיבוב הנוכחי. ערב 7 באוקטובר 2023 כבר היו 137 מדינות שהכירו במדינה הפלסטינית. דווקא לאחר הטבח, במהלך השנה וחצי הראשונות למלחמה בעזה, נוספו עוד 10 מדינות כאלה, בהן אירלנד, נורווגיה, ספרד ומקסיקו - שהן מדינות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל.
אבל הימים האחרונים מבטאים כנראה את המפנה המשמעותי, כי הפעם מדובר עקרונית בידידות של ישראל - צרפת, בריטניה, קנדה וגרמניה - ארבע מעצמות עולמיות, שמודיעות על נכונותן להכיר במדינה פלסטינית.
וכך אנחנו מגיעים למקום שבו הערב יש 151 מדינות שמכירות במדינה פלסטינית, המהוות 78% ממדינות העולם. האם יש לכך השלכות מיידיות? לא. מדובר במהלך הצהרתי, שכן מדינת פלסטין לא תקום פיזית באמצעות הכרזות דיפלומטיות.
עם זאת, הסחף הפרו-פלסטיני הזה מייצר אקלים שלילי, ולכך יש השלכות מעשיות עבורנו. למשל, הניסיון שהתבצע השבוע באיחוד האירופי להשעות את ישראל מתוכנית שיתוף הפעולה המדעי עם אירופה. הפעם המהלך הזה נכשל, אולם האקלים השלילי הזה נגד ישראל עלול לגרום לכך שמתישהו מהלכים אנטי-ישראליים כאלה כן יצליחו לעבור.
