לאחר נאום ראש הממשלה נתניהו החל נאומו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד: "יש דבר אחד שכל חייל מילואים שיוצא היום לעזה או ללבנון שואל את עצמו, או פוחד לשאול את עצמו. השאלה היא: אם יחטפו אותי, מה יקרה? אשתו מסתכלת עליו יוצא מהדלת עם הקיטבג ושואלת את עצמה, אם יחטפו אותו, מה יקרה?
אם יחטפו אותו, חיזבאללה או חמאס, או ג'יהאד איסלאמי, האם ממשלת ישראל, ששלחה אותו לקרב, שלחה אותו לסכן את חייו, תעשה הכל – כל דבר בעולם – כדי להחזיר אותו? האם הוא יהיה בראש סדר העדיפויות שלה?
האם שרי הממשלה, חברי הקבינט, ראש הממשלה, בעיקר ראש הממשלה, מאמינים שאין להם חובה קדושה יותר, גדולה יותר, מאשר להחזיר חטופים הביתה? אם חייל מילואים יחטף מחר אדוני ראש הממשלה, האם אתה תעשה הכל כדי להחזיר אותו? האם הוא יחזור הביתה או שהוא יגמור כמו הירש וכרמל ועדן ויותם ואלון?
זו מחשבה נוראה, אבל אנחנו לא מצליחים להמנע ממנה. מה תעשו? לא חשוב מה תגידו, לא חשוב מה תענו, חשוב רק מה אתם עושים, ויותר מזה, מה שאתם לא עושים. הנאומים מצוחצחים, רהוטים, מלאי פאתוס, באנגלית, בעברית, אבל אין מאחוריהם כלום. אתם לא עושים למענם שום דבר.
חיילי המילואים לא יכולים לסמוך עליכם. הם מסתכלים על הממשלה הזו, הם מסתכלים עליך מר נתניהו, והם יודעים שאין על מי לסמוך. הם ממלאים את חובתם, הממשלה לא ממלאה את חובתה.
הם מוכנים להקריב את חייהם, הממשלה לא מוכנה להקריב אפילו כסא. הם מוכנים לסכן את חייהם, ראש הממשלה לא מוכן לקחת את הסיכון הפוליטי הכי קטן כדי להחזיר 101 חטופים הביתה. 101 אנשים, זקנים, ילדים, נשים, חיילים, שנחטפו במשמרת שלכם.
אם עוד היו להם ספקות, אם הם עוד שאלו את עצמם אם נותרה בלבה של הממשלה הזו מחוייבות זעירה, קטנטנה, לחייהם, להקרבה שלהם, הגיע חוק ההשתמטות ופיזר אפילו את האשליה הזו.
באמצע מלחמה, בזמן שכל יום מתים לוחמים. ששה לוחמי גולני בלבנון, ארבעה מהיחידה הרב ממדית בג'באליה, עוד אחיין של גדי, עוד אחיין של גדי, ידיעה רודפת ידיעה, אסון רודף אסון, ואתם יושבים בלילות ורוקמים מזימות איך לסייע לצעירים בריאים להשתמט משירות צבאי כדי לשמור על הקואליציה הקדושה מכל.
הם לא מטומטמים הלוחמים שלנו. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם אזרחים ישראלים אינטליגנטים והם יודעים בדיוק למה פיטרת את יואב גלנט, והם יודעים בדיוק למה שיחדת את גדעון סער, והם יודעים בדיוק מה סדר העדיפויות שלך.
המעשים מדברים. אם אין עסקת חטופים, אז לא עשית אותה. אם פיטרת את שר הבטחון כדי להעביר חוק השתמטות, אז חוק ההשתמטות חשוב לך יותר מאשר הבטחון.
לא חשוב מה אתה אומר, פה זה לא הקונגרס האמריקאי, פה אנחנו יודעים את האמת. אם אנשים מקבלים עוד צו 8 ועוד צו 8, ובאותו זמן אתה מבטיח לגולדקנופף ודרעי שהחרדים לא יתגייסו, אז לא אכפת לך מהאנשים שמקבלים צו 8. מכל חטאיה של הממשלה הזו, אולי זה הנורא ביותר: לא אכפת לכם.
המעשים מדברים. לא אכפת לכם. החטופים במנהרות כבר יותר משנה. חוק ההשתמטות מקודם בכל תרגיל פוליטי מלוכלך שאתם מכירים – וברוך השם אתם מכירים את כולם.
הכלכלה בקריסה. יוקר המחיה מרסק משפחות. המחירים בשמיים, ואתם ממשיכים להעביר כספים למשרדים ממשלתיים מיותרים ולכספים קואליציונים מושחתים.
הפשיעה האלימה והטרור ברחובות שוברים כל שיא ואתם משאירים את ליצן הטיקטוק הנלעג שלכם ממונה על המשטרה – כי לא אכפת לכם כבר מכלום.
היו פעם במדינה הזו דברים מקודשים. ערבות הדדית, מצוות פדיון שבויים, בטחון המדינה מעל לכל, לקיחת אחריות. זה נגמר. אתם גמרתם את זה? שום דבר לא קדוש בעיניכם. שום דבר לא קדוש בעיניך חוץ מהכסא שעליו אתה יושב.
הכסא הזה אדוני - הוא לא שלך. הוא של אזרחי ישראל. הם נתנו לך אותו בהשאלה. הם נתנו לך אותו כדי שתשמור על בטחונם ולא שמרת עליו. הם נתנו לך אותו כדי שתשמור על הפרנסה שלהם, ולא שמרת עליה. הם נתנו לך אותו כי הם האמינו שבשעת צרה אפשר יהיה לסמוך עליך, והתברר שאי אפשר לסמוך עליך.
המעשים מדברים, אבל גם אזרחי ישראל יודעים לעשות. הם יעשו. כי יש גבול. הם נתנו לך את הכסא הזה, והם גם ייקחו אותו ממך. על הכסא הזה יישב מי שהחטופים באים אצלו לפני הפוליטיקה. המשרתים והלוחמים באים לפני המשתמטים. המדינה באה לפני האינטרס האישי.
אתה יושב על כסא לא לך אדוני, אתם כולכם לא ראויים לכסאות שעליהם אתם יושבים, ולא ירחק היום ואזרחי ישראל יבואו ויקימו אתכם, ויושיבו על הכסאות האלה אנשים ראויים מכם".
