1. להחזיר את הבונוסים
הרבה לפני שמשבר טבע נגמר, דבר אחד ברור כבר עכשיו - מנהלי טבע הבכירים לשעבר צריכים להחזיר את הבונוסים הגבוהים שקיבלו. מנכ"ל טבע הקודם, למשל, ארז ויגודמן, האיש שהוביל את טבע לרכישת חברת התרופות אקטיביס בכמעט 40 מיליארד דולר, קיבל בונוס של כ-10 מיליון שקלים בשנת 2016. אין שום סיבה בעולם שרק עובדי החברה ישלמו את מחיר הטעויות שלו, גם הוא צריך לשאת במחיר.
הדרישה הזו סבירה למדי. גם מנהלי בנק לאומי לשעבר גליה מאור ואיתן רף נדרשו להחזיר חלק מהבונוסים שקיבלו בשנים שכיהנו בתפקידיהם כשהתברר שבנק לאומי צריך לשלם קנס של יותר ממיליארד שקל לרשויות האמריקניות, על מדיניות שהבנק נקט בה בזמן שמאור ורף היו בתפקיד. אם מנהלי בנק לאומי יכולים להחזיר בונוסים, גם ויגודמן יכול, וכך גם יו"ר טבע בתקופת הרכישה האומללה ההיא, יצחק פטברבורג.
החזרת בונוסים היא נורמה שצריך להתחיל להשריש בשוק ההון. אחרת, מנהלים יקחו סיכונים על החברות שלהם שעלולים להתממש בטווח הארוך, כי הם יודעים שהם יקבלו את הבונוס בטווח הקצר, ואחר כך זו כבר תהיה משמרת של מישהו אחר.
2. מה המדינה צריכה לעשות?
האם הממשלה צריכה להתערב בשביל להציל את טבע? לדעתי האישית, לא. אם נגזר דינה של טבע לקרוס תחת טעויותיה ואל מול התחרות הבינלאומית המתגברת, התערבות ממשלתית עלולה רק להכניס את משלם המסים לחתונה שלא תהיה דרך לצאת ממנה.
האם זה אומר שהמדינה לא צריכה לעשות דבר? לא בהכרח. בכסף קטן יחסית, דרך מרכז ההשקעות למשל או דרך המדען הראשי, המדינה יכולה לתמוך במפעלים שיקלטו עובדי טבע מפוטרים בשביל להצמיח בישראל תעשיית ביוטק חזקה יותר.
זה לא אומר שהמדינה צריכה למצוא סידור עבודה לכל פועל. אבל היא בהחלט יכולה לסייע, לאו דווקא בתקציבים, בשביל לוודא שגם אחרי גל פיטורים כל כך נרחב בטבע, המשק כולו ירוויח.
3. הטבות המס אפשרו לטבע להדחיק את המציאות
ולבסוף, אם יש לקח אחד שעולה מסיפור טבע הוא שהמדיניות הממשלתית להעניק הטבות מס מפליגות לחברות גדולות בשביל לוודא שהן יעסיקו עובדים ויישארו בישראל, היא מדיניות שכשלה כישלון חרוץ. מבין החברות הגדולות, טבע היא החברה שקיבלה את הטבות המס הנדיבות ביותר. בין 2006 ל-2016 היא קיבלה הטבות מס בשווי של כמעט 20 מיליארד שקל. בחלק מהשנים האלה, היא שילמה מס בשיעור של 0% מרווחיה.
הנימוק העיקרי שהממשלה השמיעה בשביל ליצור את הטבות המס האלה ולהילחם שהן ישארו על כנן היתה שהחברות האלה מעסיקות אלפי עובדים כל אחת. רק שעכשיו אנחנו רואים שהנימוק הזה לא עומד במבחן המציאות.
אילולא הטבות המס, הנהלת טבע היתה צריכה להפנים כבר לפני שנים שהיא פועלת על אדי דלק. שההכנסות והרווחים שלה מתרופת הדגל הקופקסון לא יכולים להחזיק את החברה לבדן, והתאבון שלה להרפתקאות פיננסיות מסוכנות היה קטן יותר. אילולא הטבות המס האלה הנהלת טבע היתה יכולה להכיר במציאות במקום להדחיק אותה, ויש סיכוי שלא היינו מגיעים למשבר הנוכחי.
טוב יעשה משרד האוצר אם יבחן לעומק את מדיניות הטבות המס שלו, ויבחן אם לא עדיף להחליף אותה במדיניות אחרת. באינטל ישראל, למשל, אמרו תמיד שהם לא רוצים הטבות מס. באינטל ביקשו מענקים נדיבים, וקיבלו, אבל המדינה התנתה אותם בהשקעות עתק ובהעסקה של כמות מסוימת של עובדים. יתנו, יקבלו. לא יתנו, לא יקבלו.
מדיניות כזו עדיפה פי כמה על מדיניות הטבות המס, שפשוט לא מוכיחה את עצמה.
shaula@kan.org.il
