רוב חיי שמרתי כשרות. כלומר, אני עדיין לא מערבב בשר וחלב ולא אוכל בשר לבן או פירות ים, אבל אני כבר לא שומר כשרות. למה? כי ממש נמאס לי. לפני כמה שנים הבנתי שהרבנות משתמשת בתעודת הכשרות, שהיא נותנת, כאמצעי לשאיבת כספים וכאמצעי לכפות על אנשים את הדת.
עלות האגרה שצריך לשלם לרבנות על תעודת כשרות מגיעה לאלפי שקלים בשנה, וזה לא כולל את השכר של משגיח הכשרות. את השכר הזה בעלי המסעדות צריכים לשלם בעצמם, וזה יוצר מערכת יחסית מעוותת על עובד-מעסיק ומשגיח-מושגח, כשברור למי יש יותר כוח (למשגיח כמובן). ולמרות שהם מקבלים משכורת - משגיחי הכשרות לא תמיד טורחים להגיע לעבודה, כך לפי דו"ח מבקר המדינה.
אי אפשר להתעלם גם מכך שעסק כשר לא יכול לפתוח בשבת ומפסיד עוד יום עבודה פוטנציאלי. במקביל, מעגל הכשרות מייקר את המזון בבסיסו, כי מקום עם תעודת כשרות, צריך לקנות את חומרי הגלם שלו ממקומות כשרים, שבעצמם צריכים לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לקבל הכשר.
אז מי כן מרוויח ממערך הכשרות? הרבנות, שהפכה את המערך הזה למכונה משומנת של ג'ובים וכסף.
כמו שיש לרבנות מונופול על היכולת לקבוע מי יכול להתחתן כאן, כך יש לה גם מונופול על היכן ציבור שלם יאכל. למען האמת, זה גם מונופול בכפייה על הרבה מאוד אנשים שלא שומרים כשרות – אבל עלות אגרות הכשרות וההשגחה מתגלגלת לכיסם.
עכשיו מנסה ארגון רבני צהר לשבור את המונופול הזה. הארגון הודיע היום שהוא מקים מערך פיקוח מזון, שיתחרה בזה של הרבנות. תמורת כ-1,500 שקל בחודש (למסעדה בשרית בינונית או למסעדה חלבית גדולה), תינתן תעודת פיקוח. בעלי המסעדות יידרשו לעמוד בתנאים מסוימים ולסגור את המסעדה שלהם בשבת ובחג. מערך של פקחיות מזון יגיע למסעדות ויצטרך לדווח למוקד הפיקוח על בדיקות המזון שלו, באמצעות שידור בזמן אמת מהאפליקציה. הן יקבלו את השכר שלהן ישר מארגון צהר, וכך לא יהיה קשר של עובד-מעסיק עם בעל המקום. בעלי העסקים ייהנו מהנחה משמעותית, ואולי היא תתגלגל גם לצרכן.
אבל הכוח של רבני צהר לחולל מהפכה של ממש מוגבל. לפי החוק, השורש כ.ש.ר שייך לרבנות. כלומר, לצהר אסור להשתמש במילים "כשרות" או "כשר" וגם לא לקרוא למקומות שנתונים תחת הפיקוח שלהם "תחת השגחה". וכך, התעודה שלהם עשויה לא להיות "כשרה" מספיק בשביל כולם, ורבים ימשיכו לחפש את ההכשר של הרבנות, למרות שהוא לפעמים מסריח.
israelf@kan.org.il
