יאניס אנטטקומפו, הכוכב של מילוואקי באקס, נשאל השבוע במסיבת העיתונאים לאחר משחק ההדחה מהפלייאוף "האם הוא מגדיר את העונה ככישלון?". הכוכב היווני נראה מתוסכל מהשאלה, והשיב לכתב - "אין כישלון בספורט. אם אתה לא מקבל קידום כל שנה, האם זה אומרת שנכשלת?". הוא הוסיף, שמייקל ג'ורדן זכה בשש אליפויות ב-15 עונות בליגה, אז האם כל שאר העונות הן כישלון?
יאניס מעלה פה תהייה שמסמלת קול של דור, אבל ניגע בזה בסוף. בהגדרות יבשות של ספורט, כמובן שהעונה הייתה כישלון. מילוואקי הגיעה מהעמדה הכי טובה שיש. קבוצת שחקנים איכותית שלקחה ביחד כבר אליפות, המאזן הכי טוב בליגה, יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף. ועדיין, מול קבוצה שהייתה כבר עם רגל בחוץ, הפסידה 4-1.
בסדרה מול מיאמי, ההגנה שלהם לא הצליחה לעשות את ההתאמות הנכונות. המאמן אריק ספולסטרה, השכיל לנצל את נקודת התורפה של יאניס וחבריו - הם הרשו להתקפה נגדם לזרוק הרבה שלשות. הדבר הוביל את מיאמי לזנק ממקום 17 בשלשות למשחק בעונה הסדירה, למקום השלישי בפלייאוף, ב-45%. בדיוק אותו אחוז ממנו קלע אנטטקומפו מקו העונשין, לשם הלך יותר מעשר פעמים במשחק.
מילה על הצד המנצח, ג'ימי באטלר נתן הופעה של סופרסטאר ברמות של הגדולים בהיסטוריה. שני משחקים בהם קלע 98 נקודות כולל סל שיוויון כמעט על הבאזר, כשהוא מוקף בשחקנים, שאפילו לא מתקרבים לרמתו. אחרי שאיבד שני שחקנים חשובים בסדרה הזו, הירו ואולדיפו, הוא ניצב מול הניקס שהרשימו בסיבוב הקודם וצפוי קרב מעניין מאוד בין השתיים.
ג'ימי באטלר שולח את משחק 5 להארכה. קרדיט: עמוד הטוויטר של מיאמי היט
לסיום, אנקדוטה על מילניאלס. כשמדברים על כישלון או לא, עולה השאלה מה יותר חשוב - השחקן או המשחק? אם הקהל נהנה מהספורט והקבוצה מספקת את הכדורסל, אף אחד לא נפגע. מלבד התחרותיות. לשים את עצמך לפני הקבוצה זה חשוב, וזה בא לידי ביטוי באופן חיובי כמו במקרה של ג'ה מוראנט, שבמקום להתעקש לשחק, העדיף לטפל בבעיות שלו. אבל משיכה של התופעה לקיצון, פשוט תוציא את הטעם מכל העיסוק הזה, ותהפוך את המשחק לעוד מופע בידורי.
