דני אבדיה כבר לא ילד במונחי NBA. למרות שהוא רק בן 23, הוא כבר בדרך לפתוח את עונתו הרביעית בליגה. והמעמד שלו מתחיל להתבסס, בעיקר בתור שומר טוב בהגנה אך מצד שני שחקן שלא מהווה איום משלוש שלא תמיד חותר לקבל את הכדור.
אבל יש שחקנים שהנסיבות מקבעות אותם למשהו מסויים. גיימס הארדן הפך משחקן שישי ומבטיח באוקלהומה לסקורר חסר מעצורים ביוסטון (שם שיחק ליד כריס פול) והגיע לתצורתו הנוכחית כרכז על בפילדלפיה.
אז דני אמנם לא גיימס הארדן, אבל גם הוא סבל מנסיבות. את שלוש העונות שלו בליגה הוא בילה יחד עם מי שהפך קצת להיות "אויב האומה" עבור הרבה חובבי NBA ישראלים - בראדלי ביל. ביל לא שחקן רע, על הכישרון שלו לא ניתן לערער, אבל הוא בעיקר קיבע את מעמדו ככוכב בקבוצה חלשה שאולי קולע הרבה, אך לא מצליח להוביל להצלחה, וממש לא הופך את חבריו לטובים יותר.
עכשיו המצב הולך להשתנות. וושינגטון החליפה העונה נשיא, ועם תום העונה התקבלה החלטה – מפרקים את הקבוצה. שלישיית ה"כוכבים" של הקבוצה לא הצליחה להביא אותה לפלייאוף ובוושינגטון הבינו שהם צריכה לחשוב על העתיד, כי ההווה לא מוצלח מספיק.
ההחלטה הביאה להעברת שניים מתוך השלישייה – ביל ופורזינגיס, וסביר להניח שהצלע השלישית גם לא תישאר במועדון. בין כל ניקוי האורוות הזה, (בינתיים) אבדיה נשאר, מה שאומר שבקבוצה מאמינים בו לעתיד.
העונה הקרובה, שהיא גם האחרונה בחוזה של דני, תהיה קריטית מאוד עבורו. הקבוצה לא הביאה שחקן שיתמודד איתו על העמדה, ולכן סביר להניח שהוא יזכה לכמות דקות משודרגת. בנוסף, ניתן גם להניח שהוא יזכה לעלייה בכמות הזריקות למשחק (שעמדה העונה על 7.6), למרות הבאתו של ג'ורדן פול מגולדן סטייט, שחקן שאם לא יגידו לו לעצור יכול לזרוק 50 פעמים במשחק.
עכשיו האחריות על הכתפיים של אבדיה. אין ספק שהוא יהיה שותף גדול יותר להתקפה של וושינגטון ויקבל כדורים, הכול שאלה של מה הוא יבחר לעשות איתם.
