לקראת סיום עונת ה-NBA, עולה לכותרות מירוץ ה-MVP, שיקבע מי השחקן המצטיין של העונה, או ליתר דיוק, ה-Most valuable player. חודש אחרון, חמישה מועמדים מרכזיים, מתוכם שניים מרכזיים שכנראה באמת ייאבקו על התואר - ואנחנו כאן כדי לעשות לכם סדר.
1. ניקולה יוקיץ, דנבר נאגטס. מאזן - 47:20, מקום ראשון במערב
ממוצעים למשחק: 26 נק' | 12.3 ריב' | 9.2 אס'. המספר החזק - 21 טריפל דאבלים (שני בליגה)
נגמרו הסופרלטיבים שייתארו את מה שניקולה יוקיץ' עושה. הכוכב שומר על הכושר שזיכה אותו בשני תארי MVP, עם ממוצע של כמעט טריפל דאבל למשחק. אבל הגדולה שלו היא בעיקר היכולת להוציא מהקבוצה שלו את המיטב, וחוסר הרצון שלו לזרוק את הזריקה האחרונה. סביב הכוכב יש חבורה של שחקנים לא רעים, אבל אף אולסטאר, וניתן להניח שאף שחקן לא היה מצליח להוביל את החבורה הזו להישג כזה, דבר שהוא כבר עושה מספר שנים.
יוקיץ' ידע בעונה שעברה לקחת צעד אחורה מבחינת קליעה כדי לתת לג'מאל מארי לחזור לכושר אחרי פציעה ארוכה. לפעמים כשצופים בו, ההרגשה היא שבכל רגע שבו הוא על המגרש, הוא יודע איפה כל שחקן נמצא. ההתקפה של הקבוצה נראית מעולה, והניסיון עושה את שלו לקראת סוף העונה. על הנייר, דנבר נמצאת במקום השני בפייבוריטיות לאליפות, ומסתמנת כקבוצה המובילה במערב.
2. שאי גילג'יוס אלכסנדר, אוקלהומה סיטי ת'אנדר. מאזן - 46:20, מקום שני במערב
ממוצעים למשחק: 31.1 נק' | 6.4 אס' | 2.1 חט'. המספר החזק - 0.9 בלוקים למשחק (רביעי מבין הגארדים)
הכוכב הקנדי מצעיד את הקבוצה הצעירה ביותר בליגה למקום השני במערב וליתרון ביתיות בפלייאוף. שאיי מצליח לחבר את כל חלקי הפאזל בתור המנהיג הוותיק, למרות שהוא רק בן 25. מלבד יכולת הקליעה האדירה שלו, שעומדת על 54.4% מהשדה, הוא ידוע כאחד השומרים הטובים בליגה והוא השחקן עם הכי הרבה חטיפות למשחק.
ההנהגה שלו היא החלק המרכזי בקבוצה, יחד עם יצירת כימיה עם כל חבריו לקבוצה. נראה שפשוט כיף להם ביחד, והם סומכים אחד על השני. איש לא ציפה שהקבוצה הזו, שסיימה במקום ה-10 במערב בעונה שעברה, תסתכל על טבלת המערב מלמעלה. כל זה כשממוצע הגילאים של החמישייה שלהם הוא 22 וחצי, ועבור שלושה שחקנים מהם, זו השנה השלישית או פחות בליגה.
3. יאניס אנטטקומפו, מילוואקי באקס. מאזן - 58:24, מקום ראשון במזרח
ממוצעים למשחק: 30.8 נק' | 11.4 ריב' | 6.4 אס'. המספר החזק - 61.6% מהשדה (ראשון מבין השחקנים שקולעים 20+)
יאניס הראה בקיץ חוסר שביעות רצון מהנהלת מילוואקי, לאחר העונה הקודמת שנגמר בכישלון מהדהד והדחה בסיבוב הראשון. עקב כך הוא קיבל חבר חדש - דמיאן לילארד, שהגיע במקום ג'רו הולידיי. הטרייד הוליד שני אתגרים: הראשון, שינוי מאזן הכוחות בתוך הקבוצה, יאניס עדיין מספר 1, אבל לא בצורה חד משמעית כפי שהיה. השני, בור הגנתי שנפער עם העזיבה של הולידיי.
אט אט למד ה"פריק היווני" כדי לתפקד עם קלעי מוכשר כמו לילארד לידו. הדבר הוביל אותו לממוצע האסיסטים הגבוה בקריירה שלו, והעלה את אחוזי השדה שלו בצורה משמעותית. הוא אמנם ממשיך להוכיח את העליונות שלו, אבל הקבוצה עדיין לוקה בכשלים, בעיקר הגנתיים. להוכחה, למרות המאזן המרשים, הקבוצה החליפה מאמן לפני כשלושה חדשים. לסיכום, יאניס ללא ספק כשרוני, והחיבור שלו עם לילארד שווה מקום בפלייאוף, אבל הוא לא מראה יכולת יוצאת מגדר הרגיל.
4. לוקה דונצ'יץ', דאלאס מאבריקס. מאזן - 38:44, מקום 11 במערב
ממוצעים למשחק: 34.3 נק' | 9 ריב' | 9.8 אס'. המספר החזק - 17 טריפל דאבלים (שלישי בליגה)
מסביב ללוקה נעשים כבר שנים ניסיונות קבוצה מנצחת על הנוסחה טרם נמצאה. ניסו לשים קלעים, ניסו להביא כוכב, אפילו הביאו שחקני הגנה טובים שיכולים לשמור בצבע, אבל משהו לא מניע. לוקה בשלו, כרגיל, קולע, מוסר, מוריד ריבאונדים, אבל הקבוצה לא מצליחה להתרומם. הקבוצה מצליחה רק כשהוא מתעלה, כשהוא קולע 40+ העונה, הקבוצה במאזן 10:2, כשלא, הם ב-28:42.
לוקה לא מצליח לשחרר את הכדור בזמן, ולא מצליח להוציא את המיטב מהחברים שלו. כמו החיבור של אנטטקומפו ולילארד, גם החיבור של דונצ'יץ' ואירווינג אמור להיות שווה יותר מהמאזן שבו הקבוצה נמצאת, בטח עם החיזוק ההגנה שהקבוצה קיבלה לאחרונה. לוקה לא שומר מספיק טוב ולא מראה גם רצון לשמור, הכישרון שלו בלתי ניתן לוויכוח, אבל הוא צריך להבין מה הדרך שלו לתרום בצורה הכי טובה כדי להשיג ניצחונות.
5. ג'ייסון טייטום, בוסטון סלטיקס. מאזן - 57:25, מקום שני במזרח
ממוצעים למשחק: 27 נק' למשחק | 8.3 ריב' | 4.9 אס'. המספר החזק - מאזן 19:4 כשהוא קולע 30+
כשטייטום קולע, בוסטון מנצחת. לצערו, או בעצם למזלו, הקבוצה גם מנצחת בלעדיו. טייטום כהרגלו מעולה, אבל אי אפשר לנתק את הקבוצה האיכותית שיש סביבו. מלבד ג'יילן בראון, הצטרפו עוד שני אולסטארים לשעבר לקבוצה, שבינתיים מובילה את ההימורים לאליפות. הקבוצה האיכותית פוגעת בסיכוייו לזכות בתואר האישי, אבל מגדילה את סיכוייו לאליפות ראשונה וקובעת רף גבוה מאוד לשאר הליגה.
טייטום זוכה כבר כמה שנים לקצת רחמים, למרות כישלונות להוביל קבוצות איכותיות רחוק. הוא לא נקטל כמו כוכבים אחרים שהיו נקלעים לסיטואציה שלו. אם השנה נראה כישלון נוסף לזכות באליפות, כנראה שהאחריות תתפזר בין כל החלקים, למרות שהוא המנהיג הבלתי מעורער של בוסטון כבר שנים.
