1. המתנקש הטורקי
האולימפיאדה הביאה איתה שורה של כוכבים חדשים לקדמת הבמה, חלקם הפכו לגיבורים ויראלים. אחד הבולטים בהם הוא יוסף דיקץ' מטורקיה, שעלה להתחרות בלי כל ציוד מגן ועם יד אחת בכיס והגיע בנונשלנטיות עד למקום השני. לא נהוג לפרגן לטורקים בימים אלה, אבל הפעם אפילו אנחנו הורדנו את הכובע.
2. הקאמבק של סימון ביילס
שלוש שנים אחרי הפרישה הדרמטית שלה בטוקיו, וכל העיניים היו נשואות לסימון ביילס. מהרגע שהיא נכנסה לאולם, אפשר היה לראות שזאת סימון שאנחנו מכירים ואוהבים: נחושה ומוכנה, כמו שרק היא יודעת. הלחץ והציפיות לא הכריעו אותה והיא סיפקה את הסחורה. תחילה, הובילה את הנבחרת שלה לניצחון הקבוצתי, את הקרב רב לקחה בקפיצות קלילות ואז היא עוד קינחה עם שתי מדליות אישיות לאוסף. מלכה.
3. השיוט המדהים של שרון קנטור
שרון קנטור בת ה-21 לא נתנה לציפיות הגדולות להכריע אותה, ואחרי סדרה של שיוטים מוצלחים, כמה דחיות בגלל מזג אוויר ופיניש מושלם, היא סיימה במקום השני והשאירה לנו טעם של עוד. בלי לחץ, אבל אנחנו מחכים לך גם בלוס אנג'לס.
4. גמר 100 מטר גברים
באופן מסורתי, גמר מאה המטר נחשב לאחד מהשיאים באולימפיאדה וגם הפעם לא הייתה אכזבה. בתום מירוץ קצרצר, הקרב היה כל כך צמוד שבמשך שניות ארוכות לא היה ברור מי המנצח. בסוף גם זה הוכרז: נואה ליילס לקח את הזהב, בפער של חמש אלפיות השנייה ועם שיא אישי של 9.79.
5. הדמעות של אבישג סמברג
אי אפשר רק לחגוג נצחונות, והאולימפיאדה טומנת בתוכה גם לא מעט אכזבות. אבישג סמברג, שזכתה בטוקיו במדליית הארד, התכוונה לכל הפחות לשחזר את ההישג. למזרן מול הסעודית היא עלתה עם רעל בעיניים ועם מדינה שלמה מאחוריה, אבל לצערה זה לא הספיק לה והיא הפסידה. את הדמעות שלה אף אחד לא פספס ולכולנו נשבר הלב ביחד איתה. ובכל זאת, אנחנו בטוחים שזו לא המילה האחרונה ועוד נראה אותה מניפה את הדגל על הפודיום עם דמעות שמחה במקום עצב.
6. ההרמה המרגשת לרבקה אנדרדה
אין יותר מרגש מרוח ספורטיבית, והניצחון של רבקה אנדרדה בגמר הקרקע האישי שימח לא רק את מעריציה הרבים בעולם, אלא גם את המתחרות שלה - סימון ביילס שזכתה בכסף וג'ורדן צ'יילס שזכתה בארד (שלאחר מכן נשלל ממנה). בתנועה מרגשת שתיהן הפגינו כבוד ליריבתן הוותיקה ונתנו לה ליהנות מהרגע המתוק עד הסוף.
7. דריה אטמנוב מסיימת את התחרות במקום החמישי
אחרי הזהב של לינוי אשרם בטוקיו, כל העיניים היו נשואות לדריה אטמנוב בת ה-18, שחוותה שנה לא קלה עם פציעות בקרסול והיעדרויות מהתחרויות המרכזיות בענף. לאולימפיאדה היא הגיעה אחרי הישג מאכזב בלשון המעטה באליפות העולם, מקום 19. ברגע האמת היא התעלתה על כל הציפיות וסיימה במקום החמישי - ההישג השני הכי משמעותי בהיסטוריה של הענף.
8. מדליית הכסף של ענבר לניר
אין מתוק כמו המדליה הראשונה שלנו באולימפיאדה, ואחרי ימים ארוכים בלי הישג משמעותי ועם קולות דאגה שאולי זו לא השנה שלנו, ענבר לניר העלתה אותנו על הגל עם מדליית כסף היסטורית בענף הג'ודו. זה היה מתוק ומרגש, וזה פתח לכולם בכפר האולימפי את הצ'אקרות. תודה ענבר!
9. תום ראובני לוקח את הזהב הביתה
ויש לנו זהב! אחרי יומיים משוגעים של ניצחונות ו-20 שנה אחרי שמאמנו גל פרידמן זכה במדליית הזהב הראשונה של ישראל, תום ראובני לקח את כל הקופה ובחופי מרסיי נשמעה שירת התקווה. מבחינתו זה בכלל עוד לא נגמר והוא מתכוון לשחזר את ההישג גם בלוס אנג'לס. אנחנו כמובן מאחוריו, ביחד עם שאר העולם.
10. ארטיום דולגופיאט מסיים במקום השני
זה היה מלחיץ. אלוף העולם ארטיום דולגופיאט עלה לתרגיל יחסית חלש במוקדמות ולרגע היה נדמה לנו שאולי זה ייגמר הרבה יותר מוקדם מהמצופה. אבל ארטיום עלה לגמר, פתח דף חדש, ביצע תרגיל כמעט מושלם וסיים על הפודיום במקום השני. איזה אלוף, לא סתם הוא נחשב לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של ישראל.
11. החיבוק של רז הרשקו עם הברזילאית בסוף הקרב
כל כך הרבה תחושות ורגשות בתמונה אחת. רז הרשקו הפסידה בגמר ליריבתה הוותיקה מברזיל, אבל זה לא הרס את השמחה ואת ההקלה של אותו הרגע ושתיהן הרשו לעצמן להתפרק אחת על השנייה. ככה נראית אלופה אולימפית וזה בדיוק מה שהופך את האולימפיאדה לאירוע כל כך מרגש. אוהבים אותך רז.
12. פיטר פלצ'יק מקדיש את הניצחון למאמנו אורן סמדג'ה
פיטר פלצ'יק הגיע לבית הניחומים ונלחם על המקום השלישי. לרגע זה היה נראה אבוד, עם קריאת שיפוט לא נכונה, עד שהטעות תוקנה. אבל הרגע המרגש באמת היה בסוף הקרב, כשאת מדליית הארד פלצ'יק הקדיש למאמנו אורן סמדג'ה, שרק חודש וחצי לפני שכל את בנו עומר במלחמה. מדינה שלמה הזילה דמעה, מסוג הדברים שיכולים לקרות רק בישראל, לטוב ולרע.
13. נבחרת ההתעמלות האמנותית זוכה במקום השני
יום שבת אחרי הצהריים, מתח באולם ההתעמלות בסיום התרגיל השני של נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית. הן עלו אחרונות, ועל כן הציון שלהן הוא שיקבע - האם תהיה לנו מדליה שביעית או שאנחנו מחוץ לפודיום. הפנים המתוחות שלהן אמרו הכול, העיניים הבורקות שהסתכלו למעלה וחיפשו את הציון הנכסף. ואז, קפיצות, וקריאות השמחה שלהן מילאו את האולם והגיעו לכל בית בישראל. שנים של התמדה ועבודה קשה השתלמו והן הביאו את המדליה הקבצותית הביתה בהישג שנרשם בספרי ההיסטוריה של הענף.
