שנה חלפה מאז היום בו חייה של מור שמלי השתנו לנצח. בעלה, אלון שמלי, נרצח במצרים ב-8 באוקטובר 2023, יום אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על יישובי הדרום. למרות הזמן שעבר, מור עדיין ביום ההוא. "אני מרגישה כאילו זה היה אתמול", היא משתפת. "אין הרגשה של זמן, זה לא הופך להיות קל יותר. כל יום יותר קשה, והגעגועים אליו רק מתגברים".
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
אלון, בן 34 במותו, נרצח במצרים במהלך טיול מאורגן, בו היה יחד עם אשתו. למרות תחושת אי הוודאות בשל פרוץ המלחמה בארץ, המשיכו בני הזוג בטיול, תוך ניסיון להיאחז בשגרה שבמהרה הפכה לסיוט. "שמענו כל הזמן על מה שקורה בארץ, והיינו מאוד מודאגים", מספרת מור, "התייעצנו אם להמשיך, אבל נאמר לנו שיש אבטחה מוגברת ושאנחנו בטוחים. אבל אף אחד לא יכול היה להכין אותנו למה שקרה".
בבוקר ה-8 באוקטובר, באתר "עמודי פומפיוס" באלכסנדריה, מאבטח מקומי פתח באש לעבר קבוצת המטיילים. אלון נורה ונרצח, ומור נשארה חסרת אונים מול גופתו. "חיכיתי שעה ליד הגופה של אלון עד שהגיעו האמבולנסים. העולם שלי נחרב באותו רגע", היא נזכרת בכאב. "לא היה שם אף אחד לעצור את הרוצח. הוא סיים את המחסנית ופשוט הרים ידיים, כאילו שום דבר לא קרה".
המאבק המשפטי: "הרוצח יישפט על בגידה ולא על רצח"
למרות ההבטחות של השלטונות במצרים להעמיד את הרוצח לדין, מור אומרת כי עדיין לא קיבלה תשובות ברורות. "אמרו לנו שהוא יישפט על בגידה ולא על הרצח של אלון. זה לא מתקבל על הדעת", היא אומרת בכעס. "אני לא מצליחה להבין איך זה קורה. הוא רצח את בעלי בגלל שהוא היה ישראלי, בגלל מה שקרה בארץ, ועדיין, הצדק לא נעשה".
מור טענה שמאז האירוע, המשפחה מקבלת מסרים סותרים לגבי החקירה. "קיבלתי ארבע תשובות שונות לגבי הבגדים של אלון – פעם אמרו שאיבדו אותם, פעם אמרו שהם נשמרים כראיות, ובסוף גיליתי שגזרו אותם וזרקו לפח. זה בלתי נתפס", היא מוסיפה. "לא קיבלנו עדיין את דו"ח הנתיחה, ואני כבר מרגישה שהתייאשתי".
הקושי בהנצחה
מעבר לקושי האישי של מור, היא נאלצת להתמודד גם עם חוסר צדק בתחום נוסף – הנצחתו של אלון. המדינה אמנם מכירה במור כאלמנתו של נפגע פעולות איבה, אך בשל הטבח ב-7 באוקטובר הפיגוע האכזרי באלכסנדריה "נדחק" לשוליים. "אם זה לא היה בבליל האירועים של 7 באוקטובר, זה היה זוכה לתהודה גדולה יותר. אלון נרצח ב-8 באוקטובר, ולכן לא נכלל בהנצחות הרשמיות של הטבח", היא מספרת. "זה כל כך כואב ולא הוגן. הוא נרצח כי הוא היה ישראלי, וזו אותה שנאה שרצחה את כל האנשים בארץ באותו יום. למה לא להכיר בו כחלק מהאירוע הזה?".
מור מתארת את הקושי להנציח את אלון בפרויקטים שונים שהחלו אחרי המלחמה. "יש פרויקטים שלא מסכימים להכניס את אלון כי הוא נרצח ביום שאחרי, כאילו יש הבדל. אבל הוא נרצח כי הוא היה ישראלי, בדיוק כמו כולם".
"בן אדם נדיר": חבריו של אלון מספרים על דמותו יוצאת הדופן
הדברים שאומרת מור מתחזקים גם משיחות עם אנשים שהכירו את אלון מהמעגלים המקצועיים והחבריים שלו. אסף מזרחי, יו"ר אליצור יפו, שם שיחק אלון בשנתיים האחרונות, מתאר אותו כ"אדם נדיר": "הוא היה איש מיוחד שלא תמצא שני לו. הוא ידע איך להקשיב ואיך להבין את האנשים סביבו. בכדורגל, היה שחקן ספורטיבי ממושמע ומקצועי מאוד, והיה גם חבר אמיתי, כזה שאתה לא מוצא בכל מקום. הוא מעולם לא רב, תמיד מצא פתרון לכל קושי. כולם אהבו אותו, פשוט כך".
קובי ברו, מנהל מקצועי במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, מספר שאלון היה מאמן ומחנך יוצא דופן. "הכרתי אותו כשהיה מורה לחינוך גופני בבית ספר בבת ים, וכשהבנו איזה כישרון חינוכי יש לו, גייסנו אותו אלינו להפועל תל אביב. הוא תמיד היה שם בשביל השחקנים, תמיד היה מוכן להקשיב ולתת את כולו", נזכר קובי. "ביום בו שמענו על הרצח היינו בהלם. זה כמו אגרוף לבטן. היה צריך הרבה רגישות בשיחות עם השחקנים וההורים, כדי להסביר לילדים את האובדן הקשה".
גם הילדים אותם אלון אימן זוכרים את מאמנם. "הם ממשיכים לכתוב לי מכתבים ומספרים לי איך הוא השפיע עליהם, איך בזכותו הם השתפרו והרגישו מוערכים", מספרת מור. "אלון תמיד האמין באנשים, הוא ידע איך לגעת בכל אחד".
בבית הספר בו לימד אלון, נקרא אולם הספורט על שמו ותלמידים מקיימים טורנירים לזכרו. "מרגש לדעת שהוא ממשיך לחיות דרך כל מי שהכיר אותו. אני מקווה שההנצחה שלו תמשיך להדהד גם הרבה אחרי שאני כבר לא אהיה כאן", היא מוסיפה.
"אין לי חשק לחיות בלי אלון"
מור לא מסתירה את הקשיים הנפשיים שהיא חווה מאז הרצח. "החיים שלי נעצרו. כל מה שהיה לי נלקח ממני, ואני מרגישה שאין לי כוח להמשיך", היא מודה. "שומעים את כל הסיפורים על ניצולי נובה, ואני מרגישה שאני חיה באותו הסיוט. אין יום שאני לא חושבת על הרגע בו לקחו ממני את אלון. המחבל ירה באלון והוא ירה בי, באמא שלו, באבא שלו, באמא שלי ואבא שלי. משפחה שלמה הלכה וכולם עם חור בלב, זה פשוט נורא".
מור מתארת את השגרה השבורה שלה: "אני לא מסוגלת לישון בחדר שלנו, לא חזרתי לעבוד. אני יוצאת רק לדברים שקשורים אליו, כל השאר פשוט לא קיים מבחינתי. אני לא יודעת לענות על שאלות טריוויאליות כמו 'מה קורה?', אני עונה 'חרא' כי קשה לי. אני מתקשה להגיד בוקר טוב ולילה טוב כי לא טוב לי. רק מי שחווה יכול להבין את החור שאי אפשר למלא, זה חור שחור, זה תיק לכל שארית החיים. רואים שאנחנו חזקים ושנראים הכי בסדר ולא רואים את האמת".
למרות הכל, מור שואפת שהרוצח ייענש במלוא החומרה. "אני רוצה לדעת שהרוצח של בעלי יישב בכלא ושייוודע לכל העולם שהוא שילם על מה שעשה", היא אומרת. "לפחות שיבוא איזשהו צדק אחרי כל העוול הזה. זה לא יחזיר לי את אלון, אבל זה לפחות ייתן לי רגע של שקט".
