המדליסטית דיאנה סברצוב: הגשמתי את החלום, עכשיו הזמן לדברים אחרים

דיאנה סברצוב: הגשמתי את החלום, עכשיו הזמן לדברים אחרים
סברצוב, בת העשרים שכבר הספיקה לזכות במדליית כסף במשחקים בפריז, סיפרה על ההחלטה הקבוצתית לא להשתתף בקמפיין אולימפי נוסף, וגם על הצדדים הפחות נעימים של המציאות הישראלית שהיא למרבה הצער חוותה
מחבר ליאן וילדאו מחבר ליאן וילדאו
Getting your Trinity Audio player ready...
נבחרת ההתעמלות האומנותית עם המדליות באולימפיאדת פריז
נבחרת ההתעמלות האומנותית עם המדליות באולימפיאדת פריז צילום: AP Photo/Dar Yasin

אחרי הצלחה פנומנלית באולימפיאדת פריז, הכריזו ספורטאיות נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל, שזכו במדליית כסף, כי לא ימשיכו לקמפיין אולימפי נוסף. לא מדובר במהלך מפתיע בענף התובעני. השבוע סיפרה דיאנה סברצוב, אחת המתעמלות הפורשות, על ההישג ההיסטורי שעליו עבדה מגיל שלוש ועל החיים שאחרי האולימפיאדה.

"אני מרגישה הכי מסופקת שיש, אני הלכתי למטרה הזאת כל החיים שלי וזה החלום שרציתי והחלום הזה התגשם. אני מספוקת ואני מרוצה מכל העבודה שעשינו ביחד כצוות", אמרה סברצוב, שעוסקת בהתעמלות אומנותית מגיל שלוש. 

לדבריה היא אמנם פרשה מהתעמלות תחרותית, אבל היא נשארת בתחום בתור מאמנת. "החלטתי לעזוב את ההתעמלות האמנותית כמתעמלת, אבל לא כספורט באופן כללי. נשארתי כחלק מהאיגוד והצוות המקצועי. כרגע אני עובדת לצידן של כל הצוות המאמנות עם הנבחרת הצעירה". 

התעמלות אמנותית הוא ענף תובעני מאוד, ולכן פרישה בגיל מוקדם היא דבר נפוץ בענף, בוודאי אחרי הגעה להישג כמו זה שהבנות הגיעו אליו בפריז, שיהיה קשה מאוד לשחזר. "כל ספורט נמשך שעתיים, חמש שעות גג", אמרה דיאנה, "אנחנו מתאמנות מהבוקר עד הערב בסביבות עשר שעות, מתחילות בבריכה, אחר כך ריצה באצטדיון ורק אחר כך עוד בלט ואחר כך אנחנו עוד מגיעות לתרגילים עצמם שבהם אנחנו מתחרות".  לדבריה, עכשיו היא תהיה מסוגל לפנות זמן לדברים חדשים, "עכשיו אני רוצה להתחיל ללמוד, ולהתפתח ולראות במה אני עוד טובה. אני גם קצת נפתחת לעולם של הביוטי ושל דוגמנות".

לצד כל זה, ישנה גם המציאות הישראלית של השנה האחרונה. סברצוב, למרבה הצער, חוותה ממקור ראשון את הפיגוע המזעזע ברכבת הקלה ביפו בחודש אוקטובר, בו נרצחו שבעה אנשים. "אלו באמת היו מראות זוועה", סיפרה, "יש הבדל בין לראות את מה שקורה מהמסך של הטלוויזיה בין לחוות את זה באמת. הרגשתי כל כך חסרת אונים. לא נשאר לי לעשות שום דבר חוץ מלהציל את עצמי ופשוט לרוץ".

אחרי שראתה את המחבלים רוצחים אדם אל מול עיניה, היא קפאה במקום, עד שנחלצו לעזרתה: "למזלי מישהו פשוט משך אותי לשיחים ואז אחר כך עוד פעם המשכנו לרוץ. ידענו שגם מתקפת הטילים האיראנית אמורה להגיע וצריך להימלט הכי מהר שאפשר".

אבל למרות זאת היא עדיין אופטימית: "יש לי מחשבה אחת שכרגע באמת מחזיקה אותי. שלצערי אנחנו חיים במדינה כזאת, שאני לא הראשונה ואני לא האחרונה שתחווה דבר כזה. אנחנו צריכים להיות יחד ופשוט חזקים ולא להישבר. לא לתת לחיות האדם האלו לשבור אותנו".

הפופולריים