אנסטסיה גורבנקו, אחת הספורטאיות המובילות בישראל והשחיינית המעוטרת ביותר בתולדות המדינה, חוזרת למים אחרי פסק זמן ארוך מהשחייה. בריאיון שהעניקה היום (שני) לכאן חדשות היא מספרת על החיים בארצות הברית, על השינויים באיגוד השחייה ועל החזרה לתחרויות.
"אני עדיין מתרגלת ומסתגלת, אבל אם אפשר לסכם את זה בשלוש מילים - מאתגר, קשה וכיף", אומרת גורבנקו, השחיינית בת ה-21, על החיים החדשים במכללה אמריקאית, בה היא משלבת לימודים עם קריירת השחייה. "זו אחת הסיבות שלא ממש רציתי להגיע למכללות, כי ידעתי שאם אני רוצה ללמוד לתואר ולשחות ברמה מאוד מאוד גבוהה, אז זו האפשרות הכי טובה שלי. הם עושים את שניהם ברמה הכי גבוהה".
אחרי משחקי פריז בהם לא עמדה בציפיות שהציבה לעצמה, גורבנקו הרגישה שהיא זקוקה לפסק זמן. "לקחתי חופש ארוך מהשחייה. אחרי טוקיו מן הסתם לא היה לי את הזמן הזה, ואחרי פריז הרגשתי שזה בול הזמן, כי גם לא ידעתי מה התוכנית והיה קצת בלגן באיגוד ולא סגרו עדיין דברים. בהתחלה חשבתי שזה יהיה לשלושה חודשים, אחר כך העליתי את זה לחמישה. זה היה מדהים להתאושש קצת פיזית ונפשית".
האזינו לריאיון:
"השינוי באיגוד השחייה הוא חיובי"
אחרי האירוע החריג במשחקים האולימפיים בפריז, כשגורבנקו לא השתתפה בגמר ה-200 מטר מעורב למרות שהתפנה מקום בעקבות פרישת שחיינית אוסטרלית, היא לא חששה להעביר ביקורת על האיגוד. עכשיו היא מעידה שחל שיפור: "אני חושבת שהשינוי שהתבצע הוא שינוי לטובה. הוא חדש מאוד, אבל אני כבר מרגישה שהשינוי הוא לכיוון חיובי".
גורבנקו מסבירה: "יעקב (השחיין האולימפי לשעבר יעקב טומרקין, ל"ו) עכשיו הוא מנהל מקצועי, הוא מנהל נבחרת, ועם הקשר שיש לו עם השחיינים הוא עוזר בכל דבר, גם מרחוק. אותו דבר עם לאוניד (לאוניד קאופמן, שחזר להיות מאמן נבחרת ישראל, ל"ו), הוא בנה איתי תוכנית לשנה עוד לפני שטסתי, וגם ברגע שהחלטתי שאני עוברת לארצות הברית אז שינינו את זה בהתאם. הכל הרבה יותר מסודר ומאורגן, ובאמת מרגיש שיש גב מאחוריך. זה פעם היה באיגוד ואני שמחה שלאט לאט זה מתחיל לחזור".
"הדבר הכי גדול שביאס בשנים האחרונות באיגוד היו השינויים שקרו כל הזמן. כל הזמן היו שינויים, כל פעם התחלפו אנשים. האי-יציבות הזאת לא עשתה טוב, ובאמת אם עכשיו יחליטו שזה מי שיושב באיגוד ומי שעוזר לשחיינים עד אלי, זה אמור להישאר ככה. בסופו של דבר זה קשר שנבנה, וזה מסע וקמפיין של ארבע שנים. הכי חשוב זה לשמור על זה ככה ושזה לא ישתנה".
הרעב להישגים חזר
בתקופת החופש, גורבנקו מודה שהיו ימים שלא הרגישה צורך לחזור לשחייה: "יום ככה ויום ככה. יום שממש בא לי לחזור ויום שוואלה, לא בא לי לחזור. הייתי בפיליפינים ונהניתי לי מהגלישה ומסדר היום הלא עמוס והרגוע, ובאמת שאפשר להתרגל גם לזה. אבל היו ימים שחיכיתי למטרה, להתעורר עם מטרה ולהתעורר כשיש לי סדר יום רשום מולי ושזה מה שאני הולכת לעשות".
למרות התחושות המעורבות, כשחזרה למים, הרעב להישגים חזר: "כשחזרתי לשחות, הרעב מאוד מאוד היה חזק והוא עדיין חזק. התגעגעתי לזה".
השחיינית כבר מתכוננת לאליפות העולם בסינגפור, בה היא תתחרה ב-2-3 משחים: "לפני שבועיים עשיתי את הקריטריון. הייתה לי קצת תקופה של התלבטות, אבל אני אהיה שם. אם אני באה אז אני באה לתת מאה אחוז ואני באה להתחרות בכל הכוח. ואמרתי לעצמי, אם אני לא מרגישה שאני יכולה לעשות את זה, אז אני לא רואה את עצמי שם. אבל אני חושבת שאני צריכה להיות שם ואני כן מתחרה בכל הכוח".
כשנשאלה לגבי הציפיות מהתחרות, גורבנקו לא הסתירה את השאיפות הגבוהות: "המטרה שלי להתברג שם במקום הכי גבוה, ואני יכולה לראות ומאמינה שאני יכולה להיות בטופ, נגיד ב-200 מעורב. הכל עוד פתוח, כי אי אפשר לדעת מה יקרה. אני לא יכולה להשפיע על מה שאחרות יעשו, אני אשפיע על מה שאני עושה. ואם אני אתקרב לשיא שלי השנה, זה יהיה מדהים".
הלקח מהשנה האחרונה
למרות ההישגים הגדולים בשנה האחרונה, כולל מדליות באליפויות אירופה, גורבנקו חוותה גם אכזבה במשחקים האולימפיים. הלקח העיקרי שהפיקה: "למדתי שכשאני הכי משוחררת ורגועה ושמחה - אני שוחה הכי מהר. זה כבר רק מנטלי. אני חושבת שיש הרבה בנות שאנחנו אותה רמה, אבל מי שעומד בסוף בראש הפודיום, הוא רמה שונה מהאחרות מנטלית".
השחיינית, שעברה בשנה האחרונה גם התמודדויות עם חרמות בתחרויות בינלאומיות, מדגישה את חשיבות ייצוג ישראל בעיניה: "מן הסתם הייצוג של ישראל מעלה את הרעב. יש לי הרבה סיבות גם אישיות, וזה כיף. הרעב הכי גדול בא מזה שאני אוהבת לשחות, שאני אוהבת את מה שאני עושה".
