שבועיים בלבד אחרי חתונתם, זיו וא-ליה כהן פותחים צוהר לחייהם המשותפים ולדרך הארוכה שעברו עד שהצליחו סוף סוף לבנות יחד בית. השניים, שסיפורם הפך למוכר מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה, הוציאו לאחרונה ספר חדש בשם "עיישה", העוסק בחייהם ובניסיון לבנות מחדש את הזוגיות לאחר הטלטלה הגדולה שעברו.
השם "עיישה", מספרים השניים בראיון לבני טיטלבוים ב'כאן מורשת', נבחר בהשראת השפה הערבית. "עיישה" פירושו "חיה", והוא מבטא עבורם את העובדה שזיו בחיים וכך גם אליה. מעבר לכך, השם ממשיך קו של הספר הקודם של אליה, שגם שמו נשען על מילה בערבית. הספר אינו עוסק רק בתקופת השבי, אלא בעיקר במה שהגיע אחריה – החיים המשותפים, ההתמודדות עם הטראומה והניסיון להפוך מחדש לשני אנשים שמנהלים זוגיות ובונים בית.
505 ימים של המתנה
א-ליה כהן הוחזק בשבי במשך 505 ימים, בעוד זיו התמודדה עם המלחמה וההמתנה לשובו. גם לאחר החזרה הביתה, לדבריו, החיים אינם חוזרים מיד למסלול. "הלוואי ויכולתי להגיד לך, ברוך השם, בסדר", הוא אומר. "אבל בגלל שאני יודע שכל יום הוא יום אחר, אז אני נוהג להגיד תודה רבה".
א-ליה מספר כי הוא נמצא כיום בחיים שאותם חלם לחיות, הוא חזר הביתה והתחתן עם זיו, אך הדרך עדיין נמשכת: "בסוף זה איזשהו תהליך שעוברים", הוא אומר. "הלוואי ויכולתי להגיד שכל הזמן בסדר".
שנה של כתיבה, זיכרונות וסיפורים
הספר נכתב במשך כשנה, במקביל להכנות לחתונה. השניים נעזרו באלי חליפה, שליווה את א-ליה כבר בספרו הקודם ושימש כסופר הצללים של הספר החדש. "זה ממש לשבת שעות על גבי שעות, על גבי סיפורים, על גבי דברים שקרו", מספרת זיו. חלק מהחומרים היו קשים עבורם, אבל לדבריה, אלה החיים שלהם – ומתוכם נבנה הסיפור.
השניים מספרים כי הם השקיעו בספר את כל הלב והנשמה, מתוך רצון לספר לא רק את סיפור השבי והמלחמה, אלא את מה שקורה כשמנסים לחזור לחיים ולבנות זוגיות אחרי אירועים שאי אפשר לשכוח.
"אחרי 7 באוקטובר יש התעוררות יהודית"
השיחה נגעה גם בשינוי שעברה החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר, ובתחושת ההתקרבות ליהדות ולאמונה. א-ליה שיתף כי מבחינתו, מי שפוגש שפל ועומקים קשים כל כך מקבל הזדמנות לפגוש את האמונה בצורה עמוקה יותר. לדבריו, גם במהלך התקופה הארוכה שבה היה בשבי התחזקה אמונתו, והוא רואה תהליך דומה גם בחברה הישראלית: "כשאתה מתפלל מעומק הלב, מהבטן, אתה פוגש את אלוהים עונה לתפילות שלך". עוד אמר כהן כי החזרה הביתה אפשרה לו לראות מקרוב את ההתעוררות הזו גם בקרב הציבור.
זיו הוסיפה כי היא פוגשת תהליך דומה גם בקרב יהודי התפוצות. לדבריה, במהלך ביקורים בקהילות יהודיות ברחבי העולם פגשו אנשים שסיפרו כי בעקבות 7 באוקטובר הם החלו להתחבר מחדש לזהות היהודית שלהם, ללמוד על החגים, השבת והמסורת ולחפש קשר עמוק יותר לשורשים שלהם.
גם הבית החדש שהשניים בונים מושפע מהדרך שעברו. א-ליה מספר כי מאז ומתמיד חלם לקחת את ילדיו לבית הכנסת, כפי שהוריו לקחו אותו כשהיה ילד. השניים אומרים כי חשוב להם להעניק לילדיהם בעתיד חינוך עם ערכים יהודיים ודתיים. הם מספרים שהחיבור הזה כבר נוכח בחייהם המשותפים: בברכות על האוכל ובהדלקת נרות. זיו מדגישה כי עוד לפני האירועים הקשים הם שוחחו רבות על הבית שהם רוצים להקים. לדבריה, אחד הערכים המרכזיים שחשוב להם להנחיל לילדיהם הוא כיבוד הורים ואהבה בתוך המשפחה.
אולי המסר המרכזי של הספר הוא דווקא הזוגיות. א-ליה אומר כי השבי והמלחמה לא היו סוף ההתמודדות. לאחר שובו הביתה, השניים נדרשו ללמוד מחדש כיצד להיות זוג: "אני הייתי בן אדם נורא שונה, וזיו הייתה בן אדם נורא שונה", הוא מספר. "היינו צריכים ממש לעבוד על זה, לתת את כל הלב והנשמה, ולבחור כל יום מחדש, ולא להרים ידיים. מה שאנחנו לוקחים זה את המתנות שאנחנו קיבלנו ומעבירים הלאה לאנשים, כדי שהם לא יצטרכו לעבור את מה שעברנו כדי להעריך יותר, כדי לאהוב יותר".
עבור זיו וא-ליה, "עיישה" הוא לא רק ספר על השבי או על המלחמה. זהו סיפור על החיים שאחרי, על זוגיות שנבנית מחדש ועל הבחירה להמשיך קדימה. הם מבקשים להזכיר לקוראים ולמאזינים לא לקחת את החיים כמובן מאליו, לומר את מה שרוצים לומר ולא לדחות למחר דברים שאפשר לעשות היום. שבועיים אחרי החתונה, הם מבקשים לעצמם דבר שנשמע כמעט פשוט מדי – בית, משפחה ושגרה. "שגרה אפורה ברוכה", כפי שהגדירו זאת בחיוך.
מתוך 'הבוקר' עם בני טייטלבוים.
עורך: איתי סופרין.
מפיקה: אירה וקסלר.
