בזמן שמדינת ישראל נמנעת מהקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון, קבוצות של מתיישבים לוקחות את היוזמה לידיהם. "זה מתחיל כגבעה קטנה עם מכולה, שני בחורים וכמוהו, ולאט לאט מגיעה עוד משפחה ועוד משפחה," מסביר אלישע ירד, תושב גבעת רמת מגרון ופעיל ימין, בראיון לדב אייכלר ואיילת כהנא.
ירד, אב לשלושה ילדים, דוחה את הכינוי "נוער גבעות" ומעדיף את המונח "ציבור הגבעות". "יש הרבה יותר משפחות," הוא מסביר. "אנחנו מונעים כאן הקמת מדינה פלסטינית, אנחנו חושפים את המעורבות של הרשות הפלסטינית בטרור."
בתגובה לטענות על אלימות מצד מתיישבי הגבעות, ירד מבקש להפריד בין שני דברים: "בגבעות עצמן, אנשים עסוקים בהתיישבות ביום יום. חד משמעית, אם מגיעים ותוקפים אותם, אנשים פה ידעו להחזיר. מי שתוקף אותי יקבל פי שתיים - לא הגענו לתת כאן את הלחי השנייה."
הוא מאשים את התקשורת ואת דובר צה"ל בהגזמת האירועים האלימים ומביא כדוגמה אירוע שדווח באיתמר: "האירוע הזה לא היה ולא נברא. האירוע התחיל בתקיפה של רועה צאן יהודי... לא היה שום זריקות אבנים לעבר חיילים."
בהתייחסו לביקורת החריפה של פנחס ולרשטיין, שכינה את נוער הגבעות "האסון הכי גדול שקרה לימין", ירד מגיב: "ברוך השם שהיום הנהגת ההתיישבות, גם ראשי המועצות וגם מועצת יש"ע, תומכת בגבעות ובחוות ועוזרת ומסייעת."
"מציאות מתוקנת בעיניי היא שמדינת ישראל שולחת בעצמה את השופלים לשטח ומכשירה את הכול," אומר ירד. "אבל זה לא קורה. אז מה נעשה? נשב בחיבוק ידיים? לצערי אין לנו את הפריבילגיה לחכות."
לסיום, בהתייחסו לצווי המעצר שהוצאו נגד נתניהו וגלנט בהאג, ירד מציין: "אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר. במשך רוב המלחמה כיווצנו את עצמנו בשביל 'מה יגידו'. בסוף ראינו שהאסירות הזאת גם מביאה לצווים וגם התנהלנו עם יד אחת קשורה מול האויב."
