בראיון ל"כאן מורשת" עם דב אייכלר ואיילת כהנא, חושפת מירב דלאל, אמו של גיא דלאל החטוף, את המציאות הבלתי נתפסת של משפחות החטופים. "אנחנו נמצאים מהרגע הראשון של החטיפה באותו מצב, מצב של כאב, געגוע, פחד. אנחנו בעינוי, עינוי פיזי ונפשי," היא מתארת.
בניגוד למשפחות אחרות, דלאל בוחרת להימנע מצפייה בסרטוני החטופים. "אני נמנעת לראות את הילדים שלנו במבט כל כך כבוי ועצוב," היא מסבירה. "זה בסך הכל רק יגרום לי למפח רוח יותר ממה שיש לי ולקחת את הכוחות ואת האופטימיות שלי."
דלאל משתפת בקשר המיוחד שהיא מרגישה עם בנה גם בזמן שהוא בשבי. "אני מדברת איתו 24/7," היא מספרת ומשתפת בסיפור מרגש על עץ הלימון בחצרה שלא הניב פרי 12 שנה. "ישבתי בשלוש לפנות בוקר ואמרתי לבריאה, אם גיא צריך לחזור, והוא מרגיש אותי עכשיו, שייצאו לימונים. יש לי 40 לימונים על העץ היום."
בתיאור בנה, דלאל מציירת דמות של צעיר מיוחד: "הדבר שהכי מאפיין את גיא זה שהוא יצא מהרחם שלי בלי לדעת לדבר, הוא אמר תודה." היא מספרת על נער מוכשר שלמד יפנית לקראת טיול מתוכנן ליפן, מנגן בגיטרה, פעיל בצופים, וסיים לימודי פול סטאק בהצטיינות.
באשר לדיווחים על עסקה אפשרית, דלאל מביעה תקווה זהירה. "אני מבינה שהבן שלי, אם תהיה עסקה עכשיו הוא לא ייצא. לדעתי זה טעות, לדעתי צריך לעשות עסקה כוללת... אבל אני גם לא יכולה לעכב את אלה שרוצים לצאת."
בסיום הראיון, דלאל מבקשת מעם ישראל אחדות: "הייתי רוצה שאנחנו נעשה הכול אחד בשביל השני, באמת לא בקלישאה, לראות את האחר... שנהיה כולנו מאוחדים, איש ורעהו וזה לא משנה מהדעות הפוליטיות שלנו."
