במהלך הראיון בכאן מורשת מירב שיתפה את תחושותיה בגילוי לב: "הבת שלי חזרה, אבל אני עדיין עסוקה במחשבות על כל הילדים האחרים. אני יודעת שיש עוד ילדים שנמצאים בשבי, ויש משפחות שהן עדיין בתוך הכאב הזה. אנחנו כבר לא רק משפחה אחת, אנחנו חלק מהחוויות של המשפחות האחרות שנמצאות במצב הזה".
בהמשך, היא סיפרה על הערבות ההדדית שראתה במהלך החודשים האחרונים. לדבריה, תחושת האחדות וההבנה בין משפחות החטופים הייתה עוצמתית: "הכאב הזה לא מוגבל רק אלינו. אנחנו מכירים את כל המשפחות היום, וככל שאנחנו מתקדמים, זה מרגיש כאילו כולנו חלק מאותו מארג משפחתי ענק. יש לנו חיבור שגדל עם הזמן".
לשם-גונן גם שיתפה את התחושות שלה על השמחה שבחזרת רומי ואמרה כי "השמחה היא לא פשוטה. זו לא שמחה רגילה. יש שמחה על כך שהיא חזרה אלינו, אבל זה ברור שזו רק תחילת הדרך. התהליך הזה דורש הרבה סבלנות, והמקום הזה רחוק מלהיות קל". היא הדגישה את מורכבות המצב והסבירה כי חזרת רומי אינה סוף הדרך, אלא תחילתה של תקופה חדשה.
מירב סיפרה על הקשר המיוחד שלה עם תהילים במהלך תקופת השבי של בתה ובעת חזרתה. לדבריה, כל יום שבו לא ידעה מה קרה עם בתה היה מלווה בתפילות ובקריאה מתוך ספר תהילים, שמלווה אותה לאורך כל הדרך. "תהילים היו לי כמו חמצן, תפילה נצחית שמסייעת לעבור את הרגעים הקשים. כל פרק בתהילים יש בו משהו שמרגש אותי, במיוחד במצבים של חוסר ודאות, כשהכל מרגיש לא ברור, אפשר למצוא בו שקט פנימי. אני תמיד הרגשתי את עוצמת המילים – גם בימים שבהם לא ידעתי אם רומי עוד חיה, תהילים הוציאו אותי מהמקום החשוך", שיתפה מירב.
"אני מאמינה בכוחם של תהילים ובכוחן של תפילות, כי במצבים כאלה זה מה שנותן כוח להמשיך" סיכמה לשם-גונן, "תפילה מחברת אותנו למקום גבוה יותר. גם ברגעים של כאב ואיבוד, זה מה שיכול להחזיר אותנו למסלול של אמונה ואור".
עורך: איתי סופרין | מפיקה: אירה וקסלר | דיגיטל: טל אלקבץ
