שנאה לא נולדת ביום אחד - או כך לפחות טוען פרופ' עירן הלפרין, מחבר הספר "אזהרת שוליים: איך נתנו לשנאה ולקיצוניים לפרק אותנו". הוא הגיע אל "שלושה שיודעים" כדי לעשות עם שרון קנטור חשבון נפש על ההסלמה בחברה הישראלית: מתי הפסקנו לחנך לסובלנות, איפה היה מבקר המדינה - ואיך מתפייסים חזרה?
פרופ' עירן הלפרין מכיר היטב את תפקיד השנאה: את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה חברתית כתב בנושא פסיכולוגיה של שנאה בין קבוצתית במערכות פוליטיות, וכיום הוא ראש מרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי. "יש הסברים מאוד מאוד טובים למה חברה שמנרמלת שנאה, קיצוניות וגזענות, היא חברה מאוד חלשה - גם פנימה וגם החוצה," הוא מסביר, "אני לא חושב שזאת אמירה ימנית או שמאלנית, אלא אמירה שמאפיינת חברות בסיטואציה הזאת."
לדבריו, מערכת החינוך הישראלית אינה עוסקת בחינוך לסובלנות ולמניעת שנאה. "זה כל כך עצוב וקשה שזה כמעט בלתי נסבל", פרופ' הלפרין מסביר, "היו ארבעה דוחות של מבקר המדינה בישראל בשני העשורים האחרונים. מבקר המדינה לא מציג עמדה ערכית. מבקר המדינה בא ואומר שיש חוקים ועד כמה ממשלת ישראל פועלת על בסיס החוקים האלה", הוא שוטח, ומיד מוסיף, "יש חוקים ברורים שמחייבים את מערכת החינוך להיאבק בגזענות ושנאה. בפועל, זה לא קיים. מדינת ישראל החליטה שזה לא התפקיד שלה."
הלפרין הסביר כי שנאה אינה רק תחושה או אידיאולוגיה, אלא תופעה שניתן למדוד בצורה אמפירית. "אנחנו מודדים שנאה - בין אם באמצעות מדדים עקיפים, ובין אם בשאלות ישירות. במיוחד בחברה הישראלית". מאידך, הלפרין מבהיר ששנאה היא מנגנון טבעי: "ברירת המחדל שלנו היא להתכנס בתוך הקבוצה שלנו, להאדיר אותה ולהסביר לעצמנו למה אנחנו יותר טובים מהאחרים," הוא טוען. הלפרין התייחס לניסיונות של פיוס באמצעות מעגלי שיח, אך הביע ספק באפקטיביות שלהם כאשר נמנעים מלדבר על נושאים שנויים במחלוקת. "אסור לדבר על השנאה, הכיבוש או הגזענות," הוא הסביר, "ובכך אנחנו מאפשרים לכוחות הקיצוניים להוביל את החברה לשבטים מנותקים". לכן, לדבריו, יש צורך במנגנונים נורמטיביים שיעצרו את ההתפשטות הטבעית של השנאה. "הצד שאמור להיות אחראי על שוויון, על סובלנות, על הפחתה של שנאה, הוא התפרק מהערכים שלו", פרופ' הלפרין מסביר, "ברוב המדינות הדמוקרטיות ברחבי העולם, מול הכוחות הקיצוניים של השנאה, פועלים מנגנונים נורמטיביים, שאומרים 'לא... אנחנו לא רוצים להיות כאלה, אנחנו רוצים להיות חברה סובלנית, מכבדת, שוויונית'. בישראל המנגנונים הנורמטיביים התפרקו, הם לא קיימים."
בסופו של דבר, הלפרין מדגיש שהמדינה חייבת לקחת תפקיד פעיל יותר במניעת שנאה. "אם מדינת ישראל לא תייצר מנגנון ברור שיכוון את החינוך לערכים של סובלנות," הוא אומר, "הילדים שלנו יגדלו לתוך חברה שמאשרת שנאה וקיצוניות.". הפתרון לדעתו של הלפרין טמון בחינוך לחמלה, דמוקרטיה וסובלנות - מהלכים שמחייבים פעולה ממלכתית ברורה.
