כאן 88 - הסכתים

ההופעות של הדורז מתבטלות בזו אחר זו, תחנות רדיו מחרימות את הלהקה ובית הסוהר מרחף מעל ראשו של ג'ים מוריסון. למרות כל הצרות, באולפן הדורז חוזרים לשורשים ומוכיחים לכולם שהם עדיין אחת הלהקות הכי טובות בעולם. מוריסון עובר לפריז כדי להתחיל מחדש וכותב את הפרק האחרון במיתוס שהוא יצר

בסופה של 1967 הדורז היא אחת הלהקות החמות בארצות הברית וג'ים מוריסון מתחיל לאבד שליטה. הרגלי השתיה שלו מחריפים, הוא מתרחק מחברי הלהקה והופך להיות הרוקסטאר הראשון שנעצר על הבמה. גם הקהל שמגיע להופעות של הדורז פחות מתעניין במוזיקה ויותר במופע הפרוע והלא צפוי שמוריסון מספק להם – עם התובנה הזו מוריסון הולך צעד אחד רחוק מדי בהופעה אחת שעתידה לחרוץ את גורל הלהקה

עם קילומטראז' מכובד של הופעות והמון שירים חדשים, חברי הדורז סוף סוף נכנסים לאולפן להקליט אלבום בכורה פורץ דרך. הסינגל Light My Fire כובש את המקום הראשון במצעדים ותוך שמונה חודשים הם כבר משחררים אלבום שני. ב-1967 הדורז היא אחת הלהקות החמות בארצות הברית – רגע לפני שההצלחה המהירה והפתאומית תתחיל לחנוק את ג'ים מוריסון

בחדר חזרות עם נוף לאוקיינוס, חברי הדורז מתגבשים כלהקה וכותבים את כמה מהשירים הגדולים שלהם. אין להם חוזה הקלטות מסודר וכסף זמין אבל יש להם רעב גדול והם מתחילים להופיע במועדון קטן בלוס אנג'לס, לעיתים בפני קהלים של 10 אנשים ופחות. ג'ים מוריסון המבויש שר עם הגב לקהל ומתחיל לבנות את הפרסונה הפרועה והבלתי צפויה על הבמה. הופעה אחת שנויה במחלוקת באחד המועדונים החשובים בעיר מציתה את המיתולוגיה של מוריסון

אחרי שנים של נדודים מעיר לעיר בעקבות הקריירה הצבאית של אביו ואחרי מעצר אחד, ג'ים מוריסון נרשם ללימודי קולנוע בלוס אנג'לס. הוא מבין במהרה שהתשוקה האמיתית שלו היא להיות משורר ומתחיל לאמץ אורח חיים פרוע ולכתוב את הטיוטות הראשונות של שיריו הגדולים. מפגש אחד על חוף הים עם המוזיקאי ריי מנזרק משנה את העתיד של שניהם ומוביל להקמה של אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה