-
ערוותה של האליטה
"בָּבוּאָתוֹ הַשְּׁחֹרָה נִבְּטָה אֵלַי מִכָּל הַמַּרְאוֹת" (ריטה קוגן) למרות הפיתוי להתעסק בפשעיו של ג'פרי אפשטיין, הנושא של הפרשה ושל השיחה בין ירון ודניאלה, הוא ערוותה של האליטה. יכולתה להכשיר - דווקא בתוך מרחבים יוקרתיים, עטופים בחדשנות, השכלה ותרבות - אדם כמותו. על הפטריארכיה, על הקשר שלה להון ולשלטון ועל הנקודה היהודית.- 21 דקות
-
עשבים שוטים עמוקים
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים כִּי בּוֹזְזֵי-אָדָם בָּאוּ (טלי לטוביצקי) "המתנחלים האחראים לפוגרומים בשטחים", אומר אבא תרחם, "עזרו לי להשיב על השאלה במה אני יהודי. אז הנה, מצאתי. אני יהודי כי אני מתבייש בפשעים שמחוללים יהודים אחרים". מיהו המתנחל האידאולוגי החדש ובמה הוא שונה מהישן; איך נרתם השילטון לחיזוק החזון המשיחי; והאם עברנו את נקודת האל-חזור.- 22 דקות
-
שגרה
"זֶה הֲרֵי לֹא פָּחוֹת מִנֵּס שֶׁהַבֹּקֶר קָם עַל מְקוֹמוֹ" (מאיה ויינברג) על שגרת המלחמה של ירון (קומה רביעית, ברכיים דפוקות) של דניאלה (ברכיים תקינות, בן במילואים) ומאיה קוסובר, העורכת והאורחת המיוחדת שלנו (שלושה ילדים קטנים, מסגרות לא מתפקדות). על הקושי לצלוח את היום ועל הקושי שהוא מעבר לקושי הקשור לשאלה: מה התוכנית הגדולה ולאן כל זה הולך?- 25 דקות
-
האם איראן כבר כאן?
"דמיינו אותנו מאזינות למוזיקה, מתאהבות, הולכות ברחובות מוצלים או קוראות את לוליטה בטהרן. ואחר-כך דמיינו לעצמכם אותנו שוב, לאחר שכל זה נחמס, נהדף למחתרת, נלקח מאיתנו "(אזאר נפיסי) ירון מנסה לענות ברצינות לשאלתה של דניאלה: האם איראן כבר כאן? מה דומה, מה שונה וממה ראוי להיזהר.- 23 דקות
-
חברות וחברים
"סוֹף כָּל סוֹף אֵרַע שֶׁפָּגַשְׁתִּי אָדָם שֶׁאָהַב אוֹתָם דְּבָרִים כָּמוֹנִי" (אווה קילפי) האם הדמיון בתחומי העניין, בבתי הגידול, בגיל, במשלח היד, הם ערובה לחברות מיטיבה? על מה מבוססת חברות נשית (דניאלה: על תחזוקה נפשית), על מה מבוססת חברות גברית (ירון: על מקריות או יעדים משותפים) והאם זה הגיוני לעשות הכללות כשמדברים על הבדלים מגדריים בטיבה של החברות (בהחלט כן)- 21 דקות
״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״.
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.
...טוען