-
תשעה באב
נִסְיוֹנוֹת הַהִתְאַבְּדוּת שֶׁל יְרוּשָלַיִם (יהודה עמיחי) תשעה באב, בניגוד לחגים ומועדים אחרים על פני לוח השנה היהודי, לא תפס בקרב הציבור החילוני. האם הסיבה נעוצה במסרים של התקרבנות ויללנות הזרים לרוח הציונית? האם סתם בשל התרשלות יצירתית במוסדות החינוך? "אולי אפשר לדבר על החורבן והגלות אחרת", תוהה דניאלה, "אולי אפשר למצוא גם כמה נקודות זכות לגלות?". "איפפ... את כל כך בנלית", עונה ירון.- 19 דקות
-
קעקועים
"מראה מפת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך, המשורטטת בחובבנות על גבו של תינוקי, העביר בי צמרמורת של עדנה" (אורלי קסטל בלום). למה ירון לא מצליח להתרגל לתופעת ההתקעקעות ואיך ההסתייגות שלו קשורה לזיכרון השואה ולמסורת היהודית. ״בסדר״ מבקשת דניאלה, ״אבל בכל זאת אתה מתבקש למחול על קעקוע אחד, השייך לאדם אחד, שהוא לכל הדעות הקעקוע המוצדק בעולם״. שיחה של שני בומרים על התופעה החברתית הרווחת.- 22 דקות
-
שישה אפסים
"לפי מפעל הפיס, אנחנו לא חברה נשנקת ונאבקת, אלא חצר של מוטל דרכים מוארת בניאון צבעוני" (אדם ברוך). ירון שואל האם אין טעם לפגם בחברה ציבורית שמצליחה לקושש כסף דווקא מהעניים ומעוטי היכולת, מחלקת פרסים ספרותיים ומטמטמת אזרחים לסמוך על המזל במקום על עבודה ועל מאמץ; "אני מבינה למה אנשים מהמרים", אומרת דניאלה "כי אם אני משוכנעת שהטיל מאיראן ייפול על הראש שלי, אז מדוע שהמזל לא?"- 21 דקות
-
התקהות
מִבֵּין סוֹרְגָיו יִצְפֶּה בְּלֹא עִנְיָן בַּצִּפֳּרִים (ט.כרמי) האם הרגש מתקהה עם השנים? ירון אומר שכן. שהתרגל למשל למות חבריו. טוען שהוא מתקשה בגילו לחוש תהומות של עצב, פסגות של שמחה ועוצמות של התשוקה. דניאלה טוענת שאולי זה נכון, אבל שרגשות אחרים דווקא נחווים עזים יותר. "כמו מה", שואל ירון. "רוך, אמפתיה, אהבה לבעלי חיים", היא משיבה.- 20 דקות
-
המראות ונחיתות
"זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה" (מאיר אריאל). לקראת הקיץ מדברים ירון ודניאלה על שדות תעופה ועל הסיבות הקטנוניות שטיסות עושות להם רע. על ציפוף השורות במרחב האווירי, על איכות הארוחות, על ברכי המתכת של ירון המצפצפות בבידוק הבטחוני ועל כלוב המעשנים השקוף בטרמינל שגרם לדניאלה להפסיק לעשן. וחוץ מזה, מי אמר שחייבים לטוס?- 20 דקות
-
עם כלביא 2 – מקלט אורבני
"אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה הוֹפְכִים מַשְׂאַת נֶפֶשׁ" (יעל סטטמן). ירון ודניאלה בשיחה משועשעת על הלילות הלבנים בצל הצבע האדום. כמה זמן לוקח לירון לרדת במדרגות מדירתו שבמקומה הרביעית אל קומה מינוס 3 בחניון הסמוך, מה הוא לוקח איתו לשם, עם מי הוא מתיידד, ומדוע הוא לא טורח לברר, מייד בסיום האירוע, האם ילדיו ונכדיו עברו את מתקפת הטילים בשלום.- 21 דקות
-
עם כלביא 1 – הגרעין האיראני
"אַל תִּסְתַּכְּנִי בְּמַחְשָׁבוֹת, יָמִים מְשֻׁנִּים הֵם אֵלֶּה יָפָתִי" (אחמד שאמלו). האם התקיפה באיראן הייתה מוצדקת לדעתו של ירון (כן, למרות שאולי לא) האם העיתוי הנוכחי היה מוצדק (כן, למרות שאולי לא) והאם קברניט המלחמה נראה לו אמין (לא, למרות שאולי כן). שיחה מלאת ספקות על התקיפה האיראנית, ולמה דניאלה מבקשת בסוף התוכנית להסיט את נקודת המבט בחזרה למלחמה בעזה, לחטופים ולפגיעה בדמוקרטיה.- 20 דקות
״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״.
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.
...טוען