-
אוכל של ילדות
"זוכרים שפעם האטריות כאן היו לוקשלך ממרק?" (יונית נעמן) ירון מתגעגע ללחם שחור, לרסק עגבניות עם סוכר ולגפילטע פיש (אבל פחות לקרפיון ששחה ערב קודם באמבטיה). שיחה על אוכל של ילדות, על הגעגוע לטעמים של בית ועל ההבדל התהומי בין מאכלי ילדות למאכלי בגרות (ויש גם תלונות על הזנחה. לפחות לדניאלה)- 20 דקות
-
אלימות ברשת
"שותתת מילים, מזריקה אותיות, מתיראת מֵאִלְּמוּת, מכורה לתשואות" (יודית שחר). איזה סוגים של קללות סופג ירון ברשת ואיזה קללות סופגת דניאלה? מדוע אחוז עצום מהקללות המילוליות קשורות לפגיעות מיניות, מה השתנה בעידן הנוכחי ומתי הם עצמם מקציפים (ירון טוען שאף פעם לא ודניאלה מודה שהיא דווקא כן)- 20 דקות
-
זכרון דברים
העולם מלא זכירה ושכחה, כמו ים ויבשה (יהודה עמיחי) ירון מצטער ששנות מחלתה של אשתו מחקו את זיכרונות השנים שקדמו לה ודניאלה מצטערת שאינה זוכרת איזה ילד שלה עשה מה ובאיזה גיל, ולכן כשהם שואלים, היא נאלצת להמציא. שיחה על חשיבות הזיכרון ומדוע תיעוד אובססיבי הוא תחביב של אנשים בלתי נסבלים.- 20 דקות
״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״.
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.
...טוען