לא קבוצה, לא קולקטיב, אלא "בהרבה דפיקות לב". "התגנבות יחידים", הרומן המונומנטלי של יהושע קנז, ראה אור בשנת 1986. המספר הוא מלאבס, בן דמותו של הסופר, שחלקים מן הספר מבוססים על חויויתיו בבסיס טירונים בעלי כושר לקוי בשנות ה-50. ילידי הארץ ובני מהגרים נפגשים במחלקה שלוש, כדי להפוך לחיילים. יש מי שראו במפגש הזה מבט פנורמי על החברה הישראלית של אותם ימים.
סיפורים על הצבא נכתבו מראשית ימי המדינה, אבל הספרות הישראלית בשנות ה-80 מאופיינת בפרץ של קולות מן השוליים שחתרו תחת הקולות הראשונים, והרומן של קנז הוא אולי המובהק שבהם. אין בו אפילו דמות צבאית אחת שיכולה להיות אותו צבר מיתולוגי, שעליו כתבו בספרים המוקדמים. הפעם מספר קנז על הגבריות במופעיה השבירים והפגיעים, שגם חותרים תחת כור ההיתוך הצבאי, הישראלי.
הספר עובד לסרט קולנוע ב-2010 בידי הבמאי דובר קוסאשווילי.
