שירים שהם מרחב מוגן

Outlandish - Aicha (איבון סאבא)

יש שירים שהם כמו חדר שחזרת אליו אחרי שנים והריח בו עדיין מוכר. Achia של אאוטלנדיש הוא המקום הזה בשבילי. השילוב בין המלודיה המלטפת למילים שמדברות על הגנה וכבוד מייצר מעטפת של שקט בתוך הרעש של היום-יום. זה המרחב שבו אני מזכירה לעצמי שחמלה היא הכוח הכי גדול שיש לנו, וזה תמיד מרגיע אותי מחדש.

Talk Talk - After The Flood (בן ג'וריני)

אל השיר הזה חזרתי לא פעם במצבים שכאלה, לא בגלל איזה פזמון גדול או טקסט שדיבר אליי, אלא בגלל האטמוספירה שנוצרת בו, שיוצרת לא פעם במהלך ההאזנה תחושת דיסוציאציה מוחלטת. במשך כמעט עשר דקות, חבריי ההרכב בונים שכבות על גבי שכבות של סאונד, באמצעות המון אורגנים ומקלדות לצד כלי הקשה, וקול של סולן עם כריזמה שקטה שמתפקד גם הוא במהלך השיר כסוג של כלי נגינה, מאשר סולן ראשי בדרכים המקובלות. האלמנטים הללו, מאפשרים למאזין להתמסר לתוך היצירה, אין הפרעות, אין דרופ או פזמון חוזר או החלפה של הביט, טוקטוק בוחרים לקחת אותך מהמקום שאתה נמצא בו, וללוות אותך לאט אל המרחב המוגן.

Cassandra Jenkins – Hard Drive (גיל מטוס)

ב-2019 המוזיקאית קסנדרה ג'נקינס קיבלה הזמנה מרגשת ללוות את אחד הגיבורים המוזיקליים שלה על הבמה. זה היה דייוויד ברמן מנהיג להקת Silver Jews, שבדיוק התקמבק כ-Purple Mountains עם אלבום חדש אחרי עשור. אלא ששלושה ימים לפני סיבוב ההופעות המיוחל ברמן שם קץ לחייו בגיל 52 בלבד. הטרגדיה הזו הובילה את ג'נקינס לטיול בעולם שהוליד את אלבומה השני. Hard Drive שיצא כסינגל ראשון, הוא יותר תרגיל בנשימה משיר רגיל - באווירת פולק-ג'אז אמביינטי, עם הקלטות שטח וספוקן וורד, ג'נקינס ממש עושה תרפיה במוזיקה. אז קחו נשימה עמוקה וסיפרו איתה עד שלוש.

אביתר בנאי - לילה כיום יאיר (טל ארגמן)

אני מאוד מתחברת ליצירות שמתעסקות במעבר שבין חושך לאור. השיר "לילה כיום יאיר" מזכיר לי שהחושך אינו קבוע והאור תמיד יחפש דרך להיכנס. זה שיר שבשבילי הוא עוגן שאני חוזרת אליו כשאני צריכה אחיזה רכה, ליטוף, נחמה. בתקופות שבהן החושך הופך לשפה - פחד, דכדוך, כאב, הוא מזכיר לי שבתוך הסבל יש גם נחל של אמונה ותקוה, ונותן סוג של הבטחה שגם ברגעים קודרים יש מקום בטוח שבו אפשר להיות פגיעים ולחפש מרגוע ומפלט, בלי שיפוט. וזה בשבילי מרחב מוגן.

Swim And Sleep (Like a Shark) - Unknown Mortal Orchestra (יואב יפת)

הייתי נותן הרבה כדי להיות עכשיו בניו זילנד הרחוקה והשלווה, שם התחילו חברי ההרכב האלטרנטיבי המשובח את דרכם ב 2009. 2:45 דקות של קצב מונוטוני, ריף גיטרה מידבק, הקול של רובן ווילסון הסולן והמייסד מלטף ושורט במידה והטקסט הזה:
I wish that I could swim and sleep like a shark does
I'd fall to the bottom and I'd hide till the end of time
in that sweet cool darkness
asleep and constantly floating away
שלווה שכזאת

Sky Ferreira - Everything Is Embarrassing (מיה אופל דרוקמן)

מקום בטוח הוא לפעמים מקום מוכר ונוסטלגי; מוזיקה שגדלת לתוכה ועיצבה את מי שאתה. הסאונד החלומי ש-blood orange יצר כאן מזוקק לקלאסיקת אינדי-פופ שמגדירה רגע בזמן. אבל מה שהכי קונה בו הוא הקול הפגיע של סקיי, שמזכיר לנו שזה אנושי להרגיש חשופים, אפילו טיפשים, כשמדברים בכנות על מה שאנחנו מרגישים- גם אם זה מרגיש מביך. הצעת הגשה: אוזניות, קפה, ולדמיין שאת בסצנה מתוך Girls אבל בפועל מחפשת את המרחב המוגן הקרוב.

Paul Simon - Slip Slidin’ Away (סמדר שפר)

כל השירים של פול סיימון, ובמיוחד Slip Slidin' Away, הם חלק מהפסקול של הילדות והבית שלי. לקול הנעים והמחבק שלו, יחד עם החמימות של הסאונד האנלוגי של השיר ושל התקופה כולה, יש אפקט אינטימי ומרגיע. עבורי זו המוזיקה שמרגישה כמו לחזור הביתה, כמו הרגע הפשוט והבטוח של להניח את הראש על הכרית.

Ibrahim Maalouf - Beirut (קבי דסטה)

איברהים מעלוף מנגן בחצוצרה שפיתח אבא שלו, מה שמאפשר לו לנגן עליה רבעי טונים ומקאמים שלא קיימים בטונאליות המערבית, או במילים פשוטות - לנגן שירה. את Beirut הוא הלחין בגיל 12 בלבד, כשצעד בין חורבות ביירות וניסה לדמיין איך תיראה אם יבנה אותה מחדש. באותה ההליכה, הוא נקלע לזירת פיגוע. גם בלי התיווך של הסיפור הזה, יש משהו בדואט האימרסיבי שלו ושל פרנסואה דלפורט שמהדהד חוויה מוכרת לאוזן הישראלית. שיר שמאפשר גם לפגוש את הזמן והמקום בו אנחנו חיים, ולמשך 10:39 דקות, גם לשכוח לחלוטין איפה אנחנו.

Samuel Barber - Adagio for Strings, Op. 11 (תומר מולוידזון)

למוזיקה קלאסית יש כוח מסחרר ודואלי. אתה נסחף אל תוך הדרמה שהיא יוצרת, ובו בזמן מתנתק מהדרמה שלך. היא ממלאת את החלל הפיזי ואת החלל הנפשי. אתה לא לבד, מוקף בתזמורת אבל בודד מול כוחות גדולים ממך. יצירה טובה היא כמו הים: היא סוחפת אותך אל לב הסערה, ואז מחזירה אותך בשקט אל החוף. Adagio for Strings של סמואל בארבר היא דוגמא מושלמת. בתנועה מתמדת מתעצמת לאט, אבל גם מלטפת ומנחמת. מותר לבכות, מותר לפרוק וחוף מבטחים נראה באופק.