בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

גיל בר הדס - לא יכול להיות שזה סוף

תמיד אומרים שפרידות הן החומר הטוב ביותר למוזיקאים. ללב השבור לוקח זמן להחלים, אבל בהרבה מקרים הוא גם מצית פרץ יצירתי שמניע קדימה. אם הקלישאה מתגשמת, אנחנו יוצאים מהצד השני כשאנחנו עדיין אנחנו, אבל גם קצת אחרים. הסינגל החדש של גיל בר הדס, "לא יכול להיות שזה הסוף", הוא למעשה שיר פרידה - או שיר שמנסה להשלים עם פרידה - ובתוך כך הוא גם מדגים פרידה מסוימת מהסאונד שהיה לבר הדס עד עכשיו. הסבנטיז בישראל השפיעו ועדיין משפיעות לא מעט על המוזיקה העכשווית בארץ, ובפרט על חזית הסינגר/סונגרייטר המקומית שבשנים האחרונות התברכה בלא מעט אמנים צעירים ומבטיחים. בר הדס הוא לגמרי אחד מהם. הוא אחראי לשני אלבומי אולפן וסינגלים מוצלחים, השתתף בפרויקטים מוזיקליים יצירתיים כמו "רוח באה מדרום" ו-"יעלה ויבוא" (בו שיתף פעולה עם אחותו רוני), וכעת עומד לקראת אלבום סולו שלישי. בסינגל החדש בר הדס אמנם מתקשה להשלים עם ההווה - "ניסיתי לשחרר את זה, אנל'א מוכן, הראש עדיין בעניין", אבל הגרוב החדש, הביט הFאנקי והאד-ליבס המפתיעים שמגיעים מעולמות מוזיקליים היפ-הופיים ורחוקים, מוכיחים אחרת. במבט קדימה, אם כבר פרידה, אז שתישמע ככה.

דני בסן - המסע לא ידע כי בא אל סופו

אחת מן הקלאסיקות הישראליות האהובות שצלצלו באוזנינו בדרך אחרת בשנתיים וחצי האחרונות היא השיר "דרכנו" של דני בסן, למילותיו של יענקל'ה רוטבליט. זה, שנכתב במקור כמכתב זוגי וקיבל פרשנות לאומית בתקופת האינתיפאדה השנייה עם הביצוע בתוכנית "הבורגנים", נולד גם הוא מחדש שוב אחרי 7.10 והזכיר לנו את הדרך המפתיעה והלא צפויה ששיר יכול לעתים לעבור. לאחרונה, בכמוסת זמן קצרה ודחוסה יותר, ילדו רוטבליט ובסן שיר שעבר מסע דומה. "המסע לא ידע כי בא אל סופו" הוא סינגל ראשון מתוך אלבום האולפן החמישי של בסן שיצא בקרוב וכתב רוטבליט, 21 שנים מאז אלבומו הקודם וארבעה עשורים בדיוק מאז אלבום הבכורה שלו כאמן סולו, הנכתב גם הוא במלואו על ידי רוטבליט. השיר, שנכתב ושודך ללחן של דודו טסה עוד לפני שבעה באוקטובר, קיבל רובד מצמררר לאחר האירוע שטען את מילותיו בנימה טראגית של גורל אכזר וסופיות החיים. את השיר מקדיש בסן לקשת קסרוטי ז"ל שנרצח בטבח במסיבת הנובה, ואל סיפורו נחשף בסן בעקבות פגישה מקרית ומעוררת השראה עם אמו. השיר, ששוחרר בתאריך יום הולדתו של קשת קסרוטי, יכלל באלבומו החדש של בסן שיצא בקרוב ובו יופיעו לחנים של יוני רכטר, יהודה פוליקר, אלון אולארצ'יק, ארקדי דוכין וכמובן דודו טסה. עם נבחרת מלחינים שכזו, כשהמילים הרגישות והחכמות של רוטבליט פוגשות שוב את קולו הנמוך והמנחם של בסן, אפשר לדעת שאנו בידיים בטוחות, עם שירים שיוכלו להחזיק ולהתגלגל איתנו דרך אירועי חיים שונים, ולהתגלות כל פעם מחדש.

Thundercat feat. Lil Yachty & the Flying Lotus - I Did This To Myself

מנגן בס שכיר שפוטר על ידי סנופ דוג בגלל שהיה קצת יוזמתי מדי, סטיבן לי ברונר הפך בתוך עשור ל-Thundercat - אחד המוזיקאים המבוקשים והמסקרנים של דורו. Thundercat התחיל את דרכו בלהקת בנים שזכתה להצלחה בינונית, המשיך בהרכב הת’ראש מטאל Suicidal Tendencies, ניגן עם אריקה באדו, ובהמשך עבד עם Kendrick Lamar ועם Ariana Grande. סה"כ מדובר במסלול קריירה כמעט רנדומלי, ובדיוק בגלל זה גם עקבי לקו המוזיקלי האקלקטי שהוא מביא לתוך ההפקות שלו. סטיבן ברונר גדל בבית של מוזיקאים (אביו תופף עם The Temptations), והפנים מוקדם שסיווג ז’אנרים הוא עניין שיווקי יותר מאשר אמנותי; ולכן, אלבומי הסולו שלו נעו בין פיוז’ן, Fאנק, רוק, היפ-הופ ופסיכדליה, תמיד עם סולואי בס ראוותניים מהסוג שפעם גרמו לסנופ דוג להרים גבה. כעת, כמעט שש שנים אחרי It Is What It Is, הוא חוזר עם האלבום החמישי שלו, Distracted, בהפקה משותפת עם גרג קרסטין ועם תרומות של שותפים מעניינים כמו Flying Lotus ואחרים. הפעם, הקו האקלקטי והבלתי שגרתי שלו כמעט מסיח את הדעת מהליבה הרגשית שבאלבום שלמעשה מכיל הרבה כאב. באלבום עוסק ת'אנדרקט בחבלה עצמית, מערכות יחסים כושלות, הגעגוע לחברו מק מילר וחשד ל-ADHD, אבל עושה זאת עם אנרגיה מוזיקלית כמעט קונטרסטית לתוכן. הסינגל המוביל, “I Did This To Myself”, שבו מתארח Lil Yachty, מדגים היטב את הדואליות הזו. מוזיקלית, זה Thundercat במיטבו: הפקה מבריקה, הרמוניות חלקלקות ובס שמסתנכרן לעצמות כבר מהתיבה הראשונה. באמצע השיר, Lil Yachty מחליק פנימה בראפ נמוך וקצבי שמדגיש את האסתטיקה של הקטע. יחד עם זאת, הטקסט עצמו עוסק באשמה ובהלקאה עצמית בתוך מערכת יחסים רעועה - כותרת שמודה באחריות עוד לפני שמתחיל הסיפור. כמו לא מעט רגעים בדיסקוגרפיה שלו, גם כאן, יש פער בין הגרוב המלטף לבין התוכן הכבד יותר, אבל זו גם השיטה של ת'אנדרקאט שתיאר את הסאונד של האלבום שלו כ-“הצליל של הבחירה בשמחה”, גם כשהבחירה הזאת כרוכה במאבק.

Melody's Echo Chamber - Eyes Closed

מלודי'ז אקו צ'מבר הוא שם הפרויקט של המוזיקאית הצרפתייה מלודי פרושה, אחת מנושאות הדגל בכל מה שקשור לסצינת הדרים פופ מאז אלבום הבכורה עטור השבחים שלה מ-2012, הנושא את שם הפרויקט. על האלבום ההוא עבדה פרושה עם מי שהיה השותף האומנותי וגם הרומנטי שלה באותם ימים, קווין פארקר מטיים אימפלה, בזוגיות שנראתה ונשמעה מבטיחה למדי עבור שניהם. לאחר יציאת אלבום הבכורה, מערכת היחסים בין השנים התפרקה והאלבום שהגיע לאחר מכן כבר לא עשה את אותו הבאזז. העניינים המשיכו להסתבך כשבשנת 2017 עברה מלודי תאונת דרכים קשה שגרמה לה לבטל טור הופעות שלם, לבלות חודשים ארוכים בבתי החולים ולהפסיק ליצור מוזיקה לתקופה. בדצמבר האחרון, לאחר התבשלות והמתנה ארוכה, יצא לאור פרויקט האולפן החמישי שלה, Unclouded, המחזיק יחדיו את את העבר, ההווה והעתיד שלה כיוצרת. מקור הכותרת של האלבום הוא בציטוט של אמן האנימציה והקולנוע היפני הייאו מיאזאקי, שמדבר על מציאת איזון בחיים. בתרגום חופשי, מסביר מיאזאקי כי "אתה צריך לראות עם עיניים נטולות עננים של שנאה, לראות את הטוב במה שהוא רע, ולראות את הרע במה שהוא טוב, למקם את עצמך באף אחד מן הצדדים". דרך המוזיקה החלומית והמלנכולית שלה, מצליחה מלודי להתייחס לעברה ולחלקים המורכבים בו, אבל גם להכניס נשימה עמוקה, לעבד את הדברים ולהצליח לראות בהם יופי. בשיר Eyes Closed, בשיא המוזיקליות בפזמון, מבקשת מאיתנו מלודי לראות את הכוכבים בשמיים דווקא כשחשוך. אם לרגע היה נראה שהדברים הולכים לכיוון קפוא ומדכדך עבורה, מלודי פרושה בחרה להסתכל על חייה ללא עננים של רוע, למצוא את היופי בכל, ולהוציא את אחד הפרויקטים המרגשים, האופטימיים, וגם המאירי עיניים ששמענו לאחרונה.