כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
דודו טסה - בית ביפו
דודו טסה אומנם ברח לאי ביוון כדי לכתוב את האלבום החדש שלו "אי", אבל כמאמר הפתגם הידוע: "אפשר להוציא את האדם מן המקום שבו גדל, אבל אי אפשר להוציא את המקום מהאדם". אם להסתכל על זה אחרת אז "אי" הוא דווקא הבית, מדינה מוקפת גבולות, גדרות וים וטסה לא מהסס לדבר על הבית גם כשזה לא נעים, בעיקר כי הוא מדבר כך על עצמו ודרכו אומר משהו על כולנו. בשיר "בית ביפו", זה שמהדהד כרגע הכי חזק מהאלבום, אפשר למצוא את המבט האוריינטלי, התמים והרומנטי של דור שלם, החלום האופטימי של דו קיום המגולם בבית ספר דו לשוני ומסעדת דגים על הים. טסה לא אומר מילה רעה על החלום הזה, ואולי עוד מאמין בו בחלקו, אך ניכר בשיר גם הפער המריר שבינו לבין המציאות. בינתיים, עם הסלסולים והגיטרה של טסה, אפשר להמשיך לחלום.
עולמי - מישהו מסתכל
תכירו את עוֹלָמִי סיני - בת 19, ואחת האמניות המסקרנות בסביבה. עולמי, שנולדה וגדלה לתוך בית רווי אומנות (אמה היא השחקנית שירילי דשא וסבה המפיק האגדי אברהם דשא פשנל), כותבת, מלחינה, מנגנת ומשחקת (“ילדי בית העץ”) מגיל צעיר. נראה גם שהיא מצליחה לנוע בין העולמות האלה בטבעיות. לאחרונה היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה המציג סאונד מינימליסטי וחם, מילים חשופות ושירה רכה, השואבים השראה מבילי אייליש, סופיאן סטיבנס ופיבי ברידג'רס - אמנים שיודעים כיצד להפוך שבריריות לכוח. בסינגל האחרון מהאלבום, "מישהו מסתכל", עולמי מפגישה את האינטימיות עם קצב ואת הרכות עם אלקטרוניקה של אינדי-פופ עכשווי. זאת, בזמן שהיא שומרת על הליבה הרגשית בכתיבתה ומתארת תהיות אמביוולנטיות על הרצון להיראות מול תחושת השקיפות, ועל הצורך בחשיפה ושייכות מול הפחד ממנה. עם קהל הולך וגדל ונוכחות דיגיטלית חזקה, עולמי מציגה פן רגיש, עמוק ואינטילגנטי של דור ה-Z המושמץ, ומזכירה שמתוך כאב ובלבול, תמיד ניתן לייצר יופי.
Greg Freeman - Curtain
אם השמות Wednesday, Wild Pink או Friendship מצליחים לעורר אצלכם משהו, יש סיכוי טוב שכדאי להתחיל לשים לב גם לגרג פרימן (ואם הם לא, נמליץ לכם להתיידד עם תנועת ההחייאה של האלט-קאנטרי). אלבום הבכורה של גרג פרימן מ-2022 הפך בשקט לאחד מאותם אלבומים שעוברים מפה לאוזן בתוך סצנת האלט-קאנטרי והאינדי החדשה, זו שלוקחת את הפולק והאמריקנה למקומות הרבה יותר מרופטים, רועשים ומעורערים רגשית. עכשיו, עם Curtain, הסינגל החדש מתוך האלבום Burnover שיצא באוגוסט האחרון, פרימן מרגיש בנוח לשחק עם סאונד שבכל עת נע בין ניקיון הפקתי לכאוס אווירתי. השיר Curtain התחיל בכלל כג׳אם גיטרות מתפזר, אבל שינה את המוקד המוזיקלי שלו כמעט לחלוטין כשהפסנתרן סאם אטאללה נכנס לאולפן והוסיף את הפסנתר החורק והמעט מרושל שמחזיק את השיר כולו. פרימן עצמו תיאר אותו כ“סוג של שיר אהבה”, אבל זה שיר אהבה שנשמע כאילו הוא מתפרק מוזיקלית ולירית תוך כדי תנועה, עם אמירות כמו ״המחשבות שלי גוססות לאיטן על המישורים שטופי הדם בהם אני רואה אותך בכל לילה״. השירה נשמעת כמו טייק ראשון ולא מלוטש, וכל אלה יחד עם קולות חיות המשק שנשארו בטעות בשיר כי הם היו ״מסטולים מדי כדי להוריד אותם״, מחזקים את התחושה שהשיר הזה מעדיף אמת על פני שלמות ואת דמותו של גרג פרימן כיוצר שמכיר היטב את המסורת של הז׳אנרים בהם הוא פועל, אבל לא ממש מתעניין בלשחזר אותה בצורתה הקלאסית.
Kazdoura - Khayal
Kazdoura הם צמד מטורונטו שמחבר בין מוזיקה ערבית מסורתית ל-Fאנק, ג’אז ורוק פסיכדלי. שם הלהקה, “קזדורה”, מגיע מהניב הלבנוני ומתאר שיטוט רגוע. וזה גם בדיוק הסיפור של המוזיקה שלהם: תנועה חופשית בין סגנונות וזהויות. מאחורי ההרכב עומדים הזמרת הסורית לין חמו והמוזיקאי הלבנוני-קנדי ג’וני אבו שקרא. ב-2026 הם זכו בפרס Juno Awards על האלבום Ghoyoum (עננים). גם שם האלבום לא מקרי. הוא מדבר על חוסר יציבות, על תנועה מתמדת, על חיים בלי קרקע קבועה, כמו העננים הזמניים שמשנים צורה ונודדים ממקום למקום. השיר המרכזי מתוכו, Khayal, עוסק בחוויית ההגירה, בתחושה של קיום כפול, בין עבר שלא עוזב אותך לבין הווה שעדיין לא מרגיש בית. מוזיקלית, השיר שואב השראה מהרוק האנטולי של שנות ה־70 ומשלב אותו עם מקצבים מזרח־תיכוניים, לכדי סאונד שנע ומשתנה כל הזמן, בדיוק כמו הסיפור שהוא מספר.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
