בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אביגייל רוז - רגעים של שפיות

עברו תשע שנים מאז ״השריטה שבפרקט״, אלבומה האחרון של אביגייל רוז, אבל הסינגל “רגעים של שפיות” מתוך האלבום החדש שצפוי לצאת בחודשים הקרובים, לא בהכרח נשמע כמו הצצה לאלבום שמנסה לסכם תקופה, אלא כמו תיעוד בזמן אמת. השיר נכתב בתוך מערכת יחסים סוערת של פרידות וחזרות, חרדה ועייפות רגשית. על ההפקה חתום יוגב גלוסמן, שגם מנגן על כל הכלים, ויודע לזהות היטב מתי להשאיר את הקול של רוז קרוב ומכונס, ומתי לאפשר לשיר להיפתח יחד עם המאבק הפנימי שבמילים. רוז, שבאלבום הבכורה שלה נשמעה כמו קול מדויק של חרדה צעירה וכאב מתמשך, נשארת גם כאן כנה, אבל עם יותר חמלה עצמית. לא במקרה, אחד המשפטים שנכתבו לאלבום החדש הוא: “לא זכרתי כמה יופי יש בי”.ולשם שינוי, בסיפור הזה, הקול השפוי הוא דווקא הקול שדוחף לברוח למקום אחר.

omri - Get Your Love

יש שירי אהבה שמספרים על הרגע שבו הכל מתחיל, ויש כאלה שמתעכבים על הרגע שבו הכל נגמר. אנחנו הרי אוהבים לספר ולשמוע סיפורים על התאהבות ועל פרידות, והרבה פחות על מה שקורה ביניהן. על הכלים בכיור, על הבקרים המשותפים, על המריבות הקטנות ועל הרגע שבו מישהו יוצא מהבית ופתאום חסר. Get Your Love של עמרי קרן נוגע בדיוק בזה אבל בעדינות שמזכירה את ימי ה-Soft Rock של שנות השבעים, איפשהו בין הדביקות המבורכת של The Hollies (וספציפית של השיר The Air That I Breathe), לבין הישירות עם כל האמת בפנים של בחור קנאי כמו ג'ון לנון. וכן, ניכרת השפעה גדולה של לנון וזהו כנראה הדבר הראשון שתגידו אחרי האזנה אחת ל-Get Your Love. כשממשיכים לצלול, בהאזנות נוספות, ניתן לשמוע כיצד סך כל ההשפעות האהובות האלו יוצרות שיר מרענן ולא מובן מאליו באקלים המוזיקלי של ישראל 2026. כמו במקרה של Love in Mine של קרן, שחרך את הרדיו הישראלי ב-2021, גם פה הגיטרה לוקחת את השיר לספירה אחרת, שטוב יותר להיות בה.

Jessie Ware - Automatic

אי שם בשנת 2020, כשהעולם עוד עיכל את מה שעשה וירוס אחד מסתורי שהגיע מעטלף סיני, ג'סי וור החליטה שהיא רוצה שינוי בקריירה המוזיקלית שלה; אחרי שחוותה משבר משל עצמה בסוף שנות העשרה שגרם לה למחשבות על פרישה מוזיקלית, פודקאסט אישי אחד שיצרה הוביל לתובנה שמעתה והלאה היא תעשה מוזיקה שלא מרצה אף בכיר בחברת תקליטים, אלא קודם כל בשביל עצמה. היא הוציאה את What's Your Pleasue? ו-!That! Feels Good, אלבומים שחקרו בצורה אינטליגנטית דיסקו וגרמו לוור עצמה, ולמרבית קהלה לשוב בלי בושה לרחבות הריקודים. כעת מגיע תורו של האלבום Superbloom שממשיך באותו הקו אבל מקבל טוויסט אישי יותר, המאפשר הצצה אישית לנבכי הנפש שלה. וור סיפרה שבשני האלבום הקודמים היא שיחקה בעולם של "פנטזיה ואסקפיזם", אבל ב-Superbloom היא רצתה "לחפור עמוק יותר", להתחבר למערכות היחסים האמיתיות שלה ולהעריך את האהבה שיש לה והפחד לאבד אותה. בניגוד להרבה שירי פופ שעוסקים בדרמה, קנאה או שברון לב, Automatic מדבר דווקא על מערכת יחסים יציבה, בוגרת ובריאה - כזו שפשוט עובדת. זה יכול להישמע משעמם, אבל בסביבה בה שירים רבים עוסקים ברעילות, בגידות ועלבון, יש באנטיזה הזו משהו מרענן. בתחילת השיר אפשר לשמוע את השחקן קולמן דומינגו מכריז בקול דרמטי You've Got a Perfect Woman, ולדמיין לרגע שבארי ווייט קם לתחייה. זוהי גם תזכורת לכל הנשים באשר הן להיות מודעות לערך של עצמן, להיות בטוחות ולחגוג את השלב שבו מצאת מישהו שאוהב אותך ומרגיש נכון. ואם לא מצאתם/ן את עצמכם/ן בין השורות האלו - אל ייאוש; מספיק רק פליי אחד מהשיר החדש של ג'סי וור, ואיתו הלב יפתח, הרגליים יפזזו, ותצליחו להידבק גם אתם בקצת אופטימיות.

Wet Kiss - Chick From Nowhere

לתעד מעבר לברלין בתור הרכב שיוצר מוזיקת גלאם רוק, נשמע כמו משהו ששמענו עליו בעבר. אבל להוציא בשנת 2025, אלבום עטור שבחים על ידי המבקרים שנשאר מתחת לרדאר של המאזינים - זה כבר מזמין את התערבותנו. ווט קיס היא להקה אוסטרלית שאחרי אלבום ראשון מוצלח ב-2022, עשתה את ה-"דיוויד בואי\לו ריד\איגי פופ\בריאן אינו - ועברה לברלין. תוצאותיו של המעבר מתקשרות מוזיקלית היטב עם רשימת המהגרים הקודמים שציינו כאן, אך אינן מאכזבות כלל. בקצב שתואם סבנטיז אבל גם ג'ן זי של ארבעים דקות לאלבום שלם, תוכלו לקבל מנה שלמה של רוקנרול בועט יחד עם גלאם דראגי שזז בין רוקי הורור פיקצ'ר שואו לסטוג'יס והקיור. כל זאת, תחת ממסגרת מהתמודדות הלהט"בית בביצה הקלישאתית של ברלין וחיים בצד האסורד של תנועת הווק האירופאית. השיר Chick From Nowhere מתעסק בסצינת הרווקות ההיפסטרית בבירה הגרמנית ובשאלות נצחיות כמו "האם אני מגניב מספיק?", "האם רוצים אותי?" ומה אומרים עליי המותגים שאני לובש ועיר המוצא שלי?". תהיות אלו צפות במהלך שיח פלרטטני בבר, המדומה לרגעים לזירת איגרוף. המוזיקה, מכילה את כל הפאסון האופראי והנוצץ הראוי לעליבות העירונית הזו. תופים מתפוצצים, פסנתרים דרמטיים, וחגיגת קשת הרגשות האנושית במלואה ב-3 וחצי דקות בלבד של שיר מצוין.