בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

נינט טייב ודאנה איבגי - להיות טובה

בזמן שכוכבות הפופ הגדולות בעולם מתגאות בתקופה האחרונה בהשפעות הרוק שלהן, אצלנו בארץ קיימת עדיין הפרדה טהרנית לפיה "רוק אמיתי" לא מגיע עם נצנצים ועמוד בטיקטוק. ובכל זאת, אם יש הוכחה לכך שגם בארץ הקודש אפשר להיות רוקסטאר שמגיע לקהל הרחב - זו נינט טייב. מאז אותו רגע זכור בחוף ניצנים, נינט עברה דרך ארוכה שבתחילתה היא ניסתה להרחיק את עצמה כמה שאפשר מהמילים "כוכב נולד" וצללה עמוק להשפעות מג'ף באקלי וללימוד גיטרה. עם הזמן, נדמה שהיא הצליחה לגשר על כל החלקים שלה ולחבר אותם ביחד. גם באופן אישי, וגם מוזיקלית. והנה באלבומה החדש והשביעי "אני נינה", אנחנו מקבלים נינט שלמה יותר. כזו שחוזרת בשמחה לנקודת ההתחלה עם ציטוט מתוך "ים של דמעות", ורגע אחר כך משגרת אותנו למה שנשמע כמו מחווה ל-Nine Inch Nails ב-"סומכת על הדרך". אני נינה הוא אלבום מלא בחופש שמתחיל מהיוצרת ומחלחל למאזין. והנקודה שבה החופש מגיע לשיאו היא בשיתוף הפעולה עם דאנה איבגי בשיר "להיות טובה" שכולו השלמה עם מה שאין והודיה על מה שיש. וכן, יהיו כנראה מבקרים אצלנו שימשיכו לצקצק על רוק שמגיע עם עטיפת רוקסטאר - אבל אם לנינט כבר לא אכפת, לנו בטח שלא אכפת. כל עוד היא מוכרת כרטיסים לנסיעה שלה אל עבר החופש - אנחנו קנינו.

Troll II - Hey Ole Player

סצנת האינדי של דרום תל אביב פינת פארק המסילה הפכה בשנים האחרונות למתחם קיבוצי של אמנים ויוצרים, שבחרו לשים את התחרות והאגו בצד למען ביטוי חופשי ושיתופי פעולה. במקום להתחרות על מי הולך להיות המופע המרכזי בפסטיבל כזה או אחר או להתחנף לחברות תקליטים - הם מנגנים, מפיקים וכותבים אחד לשני מתוך הבנה שהשותפות המפרה מסייעת לכולם לייצר אומנות מקומית טובה יותר. עומר פרקש ורועי חן, זוג נגנים עם רפרטואר מרשים שכולל בין היתר את בום פם, רד אקסס, הימורים, אסיד בויז מאלוקס וקטיבו, בוחרים להמשיך וליצור עוד ועוד מוזיקה טובה בה הם שותפים מאחורי הקלעים בתור סוג של גיבורי מחתרת. הפעם, יחד עם הסולנית נויה מאייר, השלישייה יצרו את ההרכב טרול 2. שם ההרכב הוא עקיצה צינית על אותה הסצנה המתוארת מעלה, רוויית הלהקות הקטנות והשמות הרנדומליים שהטריו הזה מצטרף אליה. עם השראה גדולה מפסקולי מערבונים מהמדף התחתון, יחד עם הזדהות ארוכת שנים של החברים בלהקה עם חברת התקליטים "גרזן רקורדס", השלישייה משלבת בין אווירת הפאנק וה-DIY עם יסודות רוקבילי וקאנטרי שמציירים מרחב אמריקאי ותחושת דהרה או נסיעה בכביש פתוח לשירים. בסינגל הבכורה שלהם, Hey Ole Player, תקבלו את כל מה שטוב בשילוב בין ננסי סינטרה, לבריאן ג'ונסטון מאסאקר, אבל מיוצר אצלנו - בסביבת יצירה המדמה קיבוץ ישראלי, כשאת המדשאות הפסטורליות מחליף ספסל עמוס בפארק המסילה.

!Asha Puthli ft. Say She She - Pawa

אשה פוטלי היא אחת מהדמויות החלוציות והייחודיות שצמחו מתוך ניו יורק של שנות ה-70 - זמרת ילידת מומבאי שעברה לניו יורק בסוף שנות ה-60, הקליטה עם אורנט קולמן, הסתובבה בסטודיו 54 ובחוג של אנדי וורהול, והקדימה במובנים רבים את דמותה של דיוות הדיסקו המודרנית. אבל היא אף פעם לא הפכה לשם ענק. חברת התקליטים לא ממש ידעה מה לעשות עם זמרת הודית שמערבבת כל כך הרבה סגנונות, והיא נשארה בגדר דמות פולחן יותר מאשר כוכבת מיינסטרים. המהפך הגדול הגיע רק בשנים האחרונות. החל מ-2021, לאחר שדור חדש של מאזינים גילה אותה, התחילו לצוץ הוצאות מחודשות של האלבומים שלה. ב-2024 היא יצאה לסיבוב ההופעות הגדול הראשון שלה מזה 40 שנה, הופיעה בגלסטונברי, מילאה אולמות וזכתה למה שרבים כינו "הרנסנס של אשה פוטלי". השנה היא חברה ל-Say She She, שלישיית ה"דיסקודליק סול" מברוקלין, שבשנים האחרונות עומלת על החייאת הרוח הקהילתית והפוליטית של רחבות הריקודים של שנות ה-70. לרגל יום האישה הבינלאומי, שחל במרץ, הן הוציאו יחד את השיר "PAWA!" - שיר Fאנק-דיסקו ערפילי הנושא מסר של סולידריות נשית וכוח משותף, אבל עושה זאת מבלי להישמע כמו מניפסט רווי סיסמאות. במקום זאת, הוא משתמש בשפה המוזיקלית המשותפת לארבע היוצרות הללו - גרוב נינוח, הרמוניות עשירות ותחושה של חופש שנבנית מתוך החיבור בין הדורות. פוטלי, שבמשך עשורים נחשבה לדמות פולחן בקרב די.ג'ייז, אספני תקליטים ואמנים צעירים, פוגשת כאן הרכב שהפך את רעיון האחווה הנשית והקהילתיות לחלק מרכזי מהזהות המוזיקלית שלו, ולא מקבלת מעמד של אורחת כבוד שמגיעה לקבל מחיאות כפיים על מפעל חיים, אלא מהווה חלק אורגני מהשפה ש-Say She She מדברות גם היום.

Olivia Rodrigo - the cure

אוליביה רודריגו רק בת 23, אבל כבר עשור שאנו צופים בה מתבגרת מול המצלמות. מאז שפרצה לתודעה כנסיכת דיסני, דרך שני אלבומים מוערכים, בועטים, ומצליחים בטירוף ועד שהמציאה את עצמה מחדש כנסיכת אלטרנטיב רוק - רודריגו תמיד הצליחה לשמור על קול כנה, אישי ואמיץ, בתוך סביבה מבלבלת ומלאת ציפיות ממנה. שלוש שנים אחרי אלבומה הקודם Guts, רודריגו חושפת אותנו כעת לפרק הנוכחי בחייה ומכניסה אותנו לתהליך ההתבגרות והריפוי מהפרידה שעברה בסוף השנה שעברה מבן זוגה לואי פרטרידג', המכונה בפי מעריציה - Mr Olivia Rodrigo. בניגוד לשני האלבומים הקודמים, מלאי הזעם המתפרץ, הילדותיות והציניות, נראה שרודריגו בחרה לקחת הפעם כיוון רפלקטיבי, מכונס ומאופק יותר. את המגמה הזו, ניתן לפגוש כבר בשמו של האלבום, שנולד מתוך הערה שהמפיק הצמוד דן ניגרו זרק לה בזמן העבודה עליו - "You Seem Pretty Sad for a Girl So in Love". כלומר, דווקא כשהיא צריכה להיות הכי רגועה ושמחה באהבה שלה - מתברר שרודריגו הכי מבולבלת ועצובה. את הדיסוננס הזה, ההתאהבות וגוויעתה, הכמיהה לתחושת יחד והחרדה ממנה, חוקרת רודריגו במרבית שירי האלבום. אחד השיאים שבו, מגיע בשיר המחוספס -The Cure, בו רודריגו מבינה שבן הזוג שלה לא יוכל להיות התרופה לבעיותיה. הבחירה בדימוי ובכותרת הזו אינה מקרית: שכן רודריגו מצהירה שהקיור היא הלהקה האהובה עליה ואף מארחת באלבום, בדואט מוקלט ראשון בקריירה שלה, את מנהיגה רוברט סמית'. המפגש עם סמית', אייקון החושך והגותיות הנצחי, כמו מעניק לרודריגו את הגושפנקא הסופית שהייתה צריכה בתהליך הטרנספורמציה שלה; מהמתיקות הילדית של דיסני אל בגרותה האפלולית והחשופה. כשמוסיפים לכך הפקה הנשענת על מסורת אינדי רב דורית ומחברת את רודריגו עם הסמשינג פמפקינגז, אליוט סמית' והברידרז - מקבלים המנון פרידה אלטרנטיבי מעודכן, כזה שאין בו אקס לזעום עליו אלא רק השתקפות עצמית מצמיתה, פריטה דחוסה באקוסטית ופזמון מגרד ופוצע. אולי זו התרופה.