כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
נעמי בניון - להיות בן אדם
שיטוט בפרופיל האינסטגרם של נעמי בניון חושף אסופת אפיוני דמות סטנדרטיים לדימוי של נערה רגישה, אלטרנטיבית ובעלת עולם פנימי סוער. טקסטים חשופים שכתבה עולים על רקע שירים של אליוט סמית' וביצועים אקוסטיים לשירי הסמית'ס או קווין מצולמים בחדרה על רקע פוסטרים של אותן להקות. השלב בו שמרנותינו המוזיקלית עומדת במבחן, הינו כאשר מתגלה שהתיכוניסטית האלטרנטיבית הזו היא גם בתו של עמיר בניון. אבל אם ננער מעצמנו את את תגובת הפליאה המביכה והמקובעת, נוכל להיווכח שהעובדה הזו בעצם מסתדרת די הגיוני בראש. זאת, משום שבניון, אם לשפוט על פי הסינגל הראשון שהוציאה לאחרונה, "להיות בן אדם", פוסעת בדרכו היצירתית מרטיטת הלב של אביה, גם אם בוחרת בשבילים מוזיקליים אחרים. או כפי שבניון עצמה שרה בבית השני: "זה ידוע שכולם אצלי על הקצה - מה ציפיתם שייצא?". השיר, עטוף בהפקה אייטיזית בסגנון דה וויקנד שיצר דוד לביא, מציג את בניון במילותיה הפוצעות ובשירה עוצמתית ואופראית אה-לה מוריסי. אפילו עטיפת הסינגל, שיצרה בניון בעצמה, נשענת לדבריה על השראה מעטיפות של דפש מוד ובאוהאוס. המטען המוזיקלי המרשים הזה נוכח כולו בסינגל הבכורה של בניון, ויכול להסביר אולי גם מדוע היא מרגישה שיציאתו קורית מאוחר מדי בחייה (הצעירים). כאשר נושאים מורשת יצירתית כה עמוסה ואיכותית בילקוט, חוויות רגשיות מורכבות ויכולת לכתוב אותן מגיל כה צעיר - גם המתנה של 16 שנים מהלידה אל השיר הראשון נדמית ארוכה מאוד. לסינגל השני של בניון, אנחנו (וגם היא) מקווים לחכות פחות.
פלג קראפט - הרימון
כשהיה בן 16 פלג קראפט פתח הדסטארט ומימן את הוצאת אלבום הבכורה שלו, שהראה כבר אז את ניצוצות הכישרון המיוחד שלו. בערך שנתיים לאחר צאתו, כשקראפט נושק לעשור השלישי בחייו, הוא מוציא את אלבומו השני, "שלי ואני יצאנו לטיול ארוך ונראה שלא נחזור הביתה". שמו של האלבום משחק עם רעיון ההתבגרות וההתפכחות מסיפור הילדים הנאיבי, ואכן נראה שקראפט פוסע בשיריו צעד נוסף לעומק המפגש בין פנטזיית ילדות למציאות הכואבת של עולם המבוגרים. בתוך סצינת האינדי המקומית, רוויית השפעות הסבנטיז והסאונד החם והאנלוגי, מצליח קראפט לבלוט על אף שהוא משתמש לא פעם באותם קווים מוזיקליים מנחים. אחד השירים הבולטים באלבום הוא "הרימון", בו ניתן לחוש את גוון השירה הייחודי של פלג, מהלך על לחן מפותל ומתעקל ובסיס גרובי חולמני, שמזכיר יוצרי אינדי כמו Connan Mockasin ומק דמרקו. בשיר, כמו באלבום כולו, מציע פלג קראפט טיול ארוך, קדימה ואחורה בציר הזמן המוזיקלי, ופנימה והחוצה מהשפעות מוזיקליות ישראליות למערביות. מסע שבסופו, קצת שונים ומוכתמים, ניתן גם לחזור הביתה.
Alex Amen - Changes
השנים האחרונות גדושות באמנים צעירים שנשמעים כאילו שלפו אותם מהעבר והנחיתו אותם בהווה. איימי וויינהאוס ריעננה צלילי מוטאון ודה וויקנד עשה את זה לשנות השמונים. המוזיקאי אלכס איימן בן ה-26, כל כך נאמן למקורות ההשראה שלו שכבר אפשר לחשוב שהכל נעשה ב-AI. אבל הוא פשוט אדם צעיר שבנה לעצמו חיים כמעט אנטי־אלגוריתמיים; קומונה, אי מבודד, סירות עץ, אולפן אנלוגי. מתוך זה יוצר מוזיקה שמהדהדת ימים פשוטים יותר אך לא נשמעת כנוסטלגיה ריקה לסבנטיז, אלא ניסיון לחיות בקצב שבו שינוי יכול להישמע טבעי ולא מאיים. אלבום הבכורה שלו Sun of Amen הוא מחווה מדוייקת לקליפורניה והסאונד האקוסטי של שנות השבעים, כמעט כאילו ג׳ון דנבר או ג׳ים קרוצ׳י גנזו אלבום וכעת הוא נמצא בכספת ישנה. זה לא חיקוי, אבל קשה להגיד גם שזה מאוד מקורי. מה שבטוח הוא שמדובר בשיר מנחם, מלטף ובולט בתוך קצב החיים המסחרר של 2026 ורוב המוזיקה שמסביב. השיר Changes הוא לא שיר על שינוי דרמטי או על נקודת מפנה אחת גדולה, אלא על ההבנה ששינוי הוא המצב הטבעי של החיים. במקום להיאבק בו, איימן בוחר לקבל אותו. לשינויים המוזיקליים שעברו בעולם, לעומת זאת, הוא פחות מתמסר.
Cold War Kids - There Goes The Night
כשמתבגרים וגדלים, הזמן מעניק לנו פריווילגיה נדירה: להביט לאחור - ממש להתבונן - ולהשלים חתיכות פאזל שלא יכולנו לחבר לפני. השנה Cold War Kids מציינים שני עשורים בדיוק לאלבום הבכורה המצוין שלהם, Robbers & Cowards, איתו פרצו עם שירים כמו Hang Me Up to Dry ו-We Used to Vacation. האלבום הזה הפך אותם לאחד השמות הבולטים בגל האינדי-רוק של אמצע שנות האלפיים. לכבוד המאורע הם משחררים מהדורת יום הולדת חגיגית לאלבום, ואיתה גם שיר חדש-ישן: There Goes the Night - בלדת רוק גוספלית, מחוספסת אך רגישה, שחיכתה כמעט 20 שנה כדי לראות אור. לצד שירים נוספים שנכתבו לאלבום הבכורה ונגנזו, חיכה There Goes The Night במגירה כמעט שני עשורים עד שהסולן, ניית'ן ווילט (Nathan Willett), חזר אליו והשלים אותו מנקודת מבט חדשה. כעת, הוא מתבונן באהבה גדולה על חוויות העבר ומתאר זמנים מיוחדים בלונג ביץ', קליפורניה, שם הלהקה צמחה ופעלה. הוא מוקיר תודה על חברות קרובה, לילות פרועים ובלתי נגמרים יחד ותחושה משפחתית, של בית, שהוא מצא באנשים סביבו. זהו דיאלוג של ממש בין ווילט הבוגר לעצמו הצעיר. דיאלוג שמדגים כיצד לעתים סיפורים ושירים טובים, זקוקים רק לזמן שיעבור על מנת לממש את עצמם כראוי.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
