בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

דנה ברגר - אם נותרנו נאהב

בנוף הישראלי של השנים האחרונות, קשה למצוא שירים חדשים שמזכירים את המילה "שלום". שלום, על משמעותו האמיתית, של שקט, של אין-יותר-קונפליקט, של אפשר לשחרר. דנה ברגר, מוזיקאית שכבר יותר משלושה עשורים ממוקמת היטב בתוך הקונצנזוס המקומי, יוצאת עם הסינגל החדש "אם נותרנו נאהב" - ומחזירה את השלום לשיח, כשנדמה שהוא דווקא יצא מן הקונצנזוס והפך לזיכרון מעורפל מהניינטיז בהן פרצה ברגר לקריירה ענפה. לסינגל החדש יש היסטוריה קטנה משל עצמו: הוא נכתב ב-2016 על ידי הסופר אשכול נבו, וכבר אז ניתן לברגר, שהלחינה אותו. על פניו, השיר היה מוכן, אבל הזמנים השונים וסדרי עדיפויות מוזיקליים דחקו אותו לעומק המגירה. כאבי המלחמה והחיים המורכבים בצילה הטעינו משמעות חדשה במילים האופטימיות והמחזקות, שקוראות להישיר מבט קדימה ולבחור בחיים: "אם נעליים אז קלות / אם לחצות אז גבולות / אם לעשות אז שלום / אם שלום אז עכשיו", היא שרה בקול המוכר שלה, שכמעט ולא השתנה במרוצת הזמן - רק לשמוע אותו כבר נותן תחושה מרגיעה ומנחמת. ברגר החליטה להוציא את השיר הזה בנקודת הזמן הזו, עם הפקה מוזיקלית נעימה ועוטפת של אייל אבן צור. כששיר מתחיל בשריקות ופריטות גיטרה קלילות בסולם מז'ורי, אפשר כבר להעריך שהוא ימשיך בנימה אופטימית. ואם דנה ברגר, שראתה דבר או שניים, שומרת על כזו חיוביות, מה שנשאר לנו זה להאמין לה, ולאמץ את המנטרה - אם נותרנו, נאהב.

Oh Imanuela - Hold It In

לא כל שיר על בדידות הוא קריאה לעזרה. לפעמים זה נשמע ככה, אבל בסופו של דבר מדובר ברגע אחד בתהליך ארוך שבו חיים מפוצלים מתחילים סוף סוף להתכנס למקום אחד. רגע אחד כזה מספר Hold It In של Oh Imanuela, שם הבמה של עמנואלה סטבסקי, שיצא ב-2026 כסינגל ראשון מתוך EP חדש בן שישה שירים, שיוצא שנתיים אחרי אלבום הבכורה שלה - Cease מ-2023. סטבסקי, אמנית ישראלית שחיה בשנים האחרונות בין בריטניה לישראל, חתמה בלייבל WWNBB. ה-EP החדש מסמן את החזרה שלה ארצה ואת ההתכנסות שלה אחרי תקופה של חיפוש עצמי, חיים בין שני בתים ושתי שפות, והתמודדות עם בדידות, דיכאון ושייכות. Hold It In הוא שיר חזרה שקט שאורז את כל התחושות האלו לשיר אינדי-פולק איטי, עם תופים לולאתיים, גיטרה ארפג׳ית, קלידים רועדים וגיטרת פאז נמוכה שנכנסת מתחת לפני השטח. הטקסט נשאר חמקמק ולא מסביר את עצמו יותר מדי, אבל זה חלק מהעניין, כי השיר פחות מספר סיפור ליניארי ויותר מחזיק מצב נפשי של מישהי שמנסה לא להתפרק, או אולי כבר לומדת איך להחזיק את זה בפנים מבלי להיעלם.

Peter Frampton Feat. Graham Nash - I'm Sorry Elle

כמו הרבה אמנים מהדור שלו, פיטר פרמפטון מעולם לא הפסיק ליצור, אבל אור הזרקורים פשוט כבר מזמן הופנה לכיוון אחר. בשנים האחרונות הוא ממשיך להקליט (גרסאות כיסוי) ולהופיע, למרות שהוא מתמודד עם מחלת שרירים נדירה ומתקדמת שמחלישה בהדרגה את הגוף. לראשונה מזה 16 שנה פרמפטון הוציא במאי האחרון אלבום מלא עם חומרים מקוריים שנכתבו מתוך המודעות לזמן החולף, למגבלות הגוף ולדברים שאדם מבקש להשאיר אחריו. האלבום Carry the Light נוצר בשיתוף פעולה קרוב עם בנו, ג'וליאן פרמפטון, ובעזרת חברים טובים כמו שריל קרואו, טום מורלו וגראהם נאש שמלווה ברוך את פרמטון בבלדה I’m Sorry Elle. השיר נכתב לנכדתו הראשונה של פרמפטון, שנולדה במנהטן בשיא תקופת הקורונה. במשך תקופה ארוכה הוא יכול היה לראות אותה רק דרך מסך, בלי להגיע אליה ובלי להחזיק אותה. ההתנצלות שבשם השיר מתחילה בהיעדרות הכפויה הזאת, אבל מתרחבת לדאגה של סב שיודע שזמנו קצוב וחרד לעולם שנכדתו עומדת לרשת, ובעיקר לנזק הסביבתי שהדור שלו לא הצליח לעצור.

SIENNA SPIRIO - Material Lover

אחת המגמות המורגשות ביותר בעולם התרבות בשנים האחרונות היא החזרה לשנות ה-2000. אולי אלו המשברים העולמיים שגרמו לחלקנו לרצות ולחזור לימים עם פחות דאגות, או התבגרותו של דור שנולד בעשור הראשון למילניום (וגם קצת לפניו) ותובע את מנת הנוסטלגיה שלו בערגה למוזיקה, לסדרות ולסרטים שאהבנו כשהיינו צעירים. אחד מהם, עבור בני (ובעיקר בנות) הדור הזה, הוא "השטן לובשת פראדה". 20 שנה אחרי צאתו של הסרט האיקוני, הגיע השנה בתרועה רמה הסיקוול המצופה, ועמו פסקול שלם המכיל, בשונה מבסרט הראשון, גם שירים מקוריים חדשים שנוצרו עבורו. ג'וליה מייקלס, יוצרת בעצמה, שהופקדה על אוצרות המוזיקה בסרט, הסבירה שהמטרה שעמדה לנגד עינייה בפסקול הייתה לאזן בין חדש לישן. על כן, מובנת הבחירה שלה לגייס את סיאנה ספירו, אחד הקולות העולים והמסקרנים של השנתיים האחרונות, וזמרת שמתמחה בדיוק באיזון הדק הזה. לפי מייקלס, התוכנית המקורית הייתה לשלב באחת הסצנות מוזיקת ג'אז משנות ה-60 אבל זה לא היה המאץ' הנכון, אז היא פנתה לספירו שבתוך כמה ימים כתבה לצד עומר פדי (שמוסיף לנו קצת גאווה פטריוטית) ומייקל פולאק את Material Lover. במבט ראשון, זהו שיר שמדבר על אופנה, סטייל, יוקרה ושאפתנות בהתאם לסרט שעבורו נכתב. אך בקריאה נוספת, מעלה ספירו בשיר תהיות על מה שבאמת חשוב ומבטאת כמיהה לאותנטיות ולאינטימיות בתוך עולם מציף ומזויף. אלבום הבכורה של ספירו, The Visitor, יצא ממש בתחילת יולי ועוסק כולו בתחושה של להיות "מבקרת" בחיים של אנשים אחרים. Material Lover תופס מקום של כבוד בתוכו כאחד השירים הקלילים באלבום, בנוסח מוטאון ולהקות בנות של שנות ה-60.