כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
מוניקה סקס - כישוף נגדי
שלושים ואחת שנה אחרי "פצעים ונשיקות", מוניקה סקס כבר נמצאת במקום המעניין שבו להקה יכולה להסתכל אחורה על ההיסטוריה שלה, אבל עדיין מבלי להפוך למופע נוסטלגי של עצמה. רק בשנה שעברה היא חגגה שלושה עשורים לאלבום הבכורה, מהאלבומים המכוננים של הרוק הישראלי של הניינטיז. עכשיו, מגיע השיר "כישוף נגדי" שכתב והלחין יהלי סובול, ובאופן מפתיע מחזיר את הלהקה אפילו אל מה שהיה לפני כל אלה - הגרוב של הסבנטיז, שהיה חלק מארסנל ההשפעות שלה עוד לפני שהקליטה אלבום ראשון - הימים הצעירים בהם ישבו יחד חברי הלהקה עם מאור כהן ואורן לוטנברג שהכניס אותם עמוק ל-Parliament ול-Funkadelic וספגו סאונד של קלאסיקות Fאנק. את ה"מרבץ סמוי של Fאנק" שתמיד היה במוניקה ומדי פעם עולה מחדש אל פני השטח, כפי שכינה אותו סובול, חיזק שוזין שהוסיף לעיבוד כלי נשיפה וכלי קשת. "כישוף נגדי" הוא אולי בדיוק המקום שבו מוניקה סקס של 2026 פוגשת את הלהקה שהתחילה את דרכה בתחילת שנות ה-90: אותה נטייה לקחת טקסט על חרדה, התפכחות, חלומות שנשברים והחיפוש אחר תקווה בתוך כל אלה ולהכניס אותם לתוך שיר שאפשר לזוז איתו. אלבום חדש עדיין אין באופק באופן רשמי, אבל סובול אומר שהוא מקווה שהשנה הם בכל זאת יצליחו למצוא את הזמן לעשות אחד. בינתיים, "כישוף נגדי" כבר בונה לנו את התיאבון לעוד.
זיו - כתר
דרים פופ, כפי שאנו מכירים אותו מהרכבים מייסדים כמו קוקטו טווינז או בגרסאות עדכניות יותר כמו ביצ' האוס או סטריאולאב, הוא ז'אנר שנוגע לעתים רבות בתחושות בדידות וסיום מריר או מפוספס של אהבה. משהו בצלילים הרומנטיים והחמימים האלו נפגש לרוב באופן הרמוני דווקא עם תחושת ההחמצה והמלנכוליות על פנטזיה קיטשית שלא באה על מימושה. למול הקו המוכר הזה, היוצרת זיו (בראשי) רקמה קרן שמש ישראלית ותקדימית בז'אנר - אלבום פופ חלומי שחוגג את הרגשות היפים של החיים. אהבה מתפקדת וחזקה מספיק כדי לעבור קשיים, בחירה שלמה בבן זוג לכל החיים, והישרדות של היומיום הישראלי המורכב דרכ אלו. הדגש המילולי באלבום הזה לצד ההווייה שבוחרת באינטימיות, גורמת לצלילים המרחפים להיות כמו ענן מנחם ביום בהיר במקום פסקול ללילה אפל כנהוג בסוגה. באלבום "לזכור ולאהוב", רוקמת זיו שכבות סאונד רבות ועשירות שלא רק שאינן מעמיסות על הטקסטים שלה, אלא גם מחזקות אותם ומעניקות תחושה שאנו נשלחים ליקום אחר, כזה שבו לצד הקושי ניתן להסתכל על הכל באופן מעט ורוד ורך יותר. השיר "כתר", על הלחן המתקתק והסימטרי ומהלך האקורדים הביטלסי והפסיכדלי של פתיחתו, הוא אחד הדוגמאות הטובות לאיכות הזו של זיו. בצליליו, לצד האסוציאציות המקומיות המתבקשת לשרון רוטר, אור אדרי או ענבל פרלמוטר, זיו מוסיפה את הסטייל האישי שלה ושוברת את הנגינה האפלולית לטובת טקסט ממלא תקווה על יחסים זוגיים של מלכה ומלך. יחסים מלכותיים שבהם גם אם הכתר נשבר - ניתן להגיע לסוף טוב כמו באגדות.
Aldous Harding - One Stop
בעידן שבו נדמה לעתים שכולם, מיוצרי אינדי ועד משתתפי ריאליטי, בוחרים לחשוף את חייהם האישיים לעיניי כל - נדיר לפגוש יוצרות כמו אלדוס הארדינג. בשיריה, בוחרת הארדינג פעמים רבות לקחת מרחק לעבר עמדה של מחזאית הבוראת דמויות, דימויים וסיפורים, שלא לגמרי ברור היכן היא עצמה נמצאת בתוכם. הבחירה הזו, לצד הקול יוצא הדופן והתעוזה המוזיקלית שמאפיינים אותה - הם חלק ממה שהופך את הארדינג לאחת היוצרות המוערכות ביותר בסצינת האינדי העולמית בשנים האחרונות. סיפור החיים של היוצרת, שגדלה בבית מוזיקלי בניו זילנד הרחוקה, לא התחיל ממרדף אחרי כוכבנות אלא דרך פאבים קטנים ומועדוני פולק בעיר הולדתה ליטלטון. בעבר, הסבירה הארדינג שהיא לא אוהבת כשמבקשים ממנה להסביר שירים מאחר והיא לא רוצה להגביל את הדמיון של מי שמאזין לה, ואכן גם את שירה החדש, One Stop, ניתן לפרש ולפענח בדרכים רבות. בשיר, הסינגל הראשון מתוך אלבומה החמישי Train on the Island, מחליפה הארדינג בין צבעי קול, מבטאים ואופני שירה שונים כמעט בכל בית, כמדלגת בין דמויות ונקודות מבט שונות המגיחות כולן מאחורי אותו המיקרופון. זאת, בעוד שהלחן עצמו נע גם הוא בין פסנתר פופי, מקצבים כמעט ג'אזיים ומעברים חדים שמערערים כל ציפייה למבנה קבוע. גם ההתייחסות המסתורית בטקסט לג'ון קייל לא מוצגת כסיפור שנועד להאמין לו או מאפשר לפתור אותו, אלא כחלק מהמשחק הדימויים המסקרן והסוריאליסטי שהיא מנהלת עם המאזין. רבים רואים באלבום Train on the Island את פסגת הקריירה של הארדינג, כשהוא מצליח לשלב את המלודיות, הנגישות והמשחקיות של Warm Chris עם הניסיוניות והאומץ שאפיינו את אלבומיה המוקדמים יותר. השילוב הזה, בין עמימות ומורכבות מוזיקלית מאתגרת אל לחנים שואבים ביופיים ושירה ייחודית, הוא בדיוק הנוסחה שגורמת לנו להתמסר אל העולם המפתיע והמחדש של אלדוס הארדינג.
Kevin Morby - Javelin
אם תשאלו את קווין מורבי, כל הדרכים מובילות לקנזס. מורבי הוא יוצר בולט בנוף מוזיקת הפולק של שני העשורים האחרונים, שלא מוריד את הרגל מהגז: מאז 2013 הוא הספיק להוציא שבעה אלבומי אולפן, כשהשנה יצא השמיני - Little Wide Open. כשסוכמים את האלבומים שלו, מגלים שהם יכולים לצייר מפה. מורבי מקדיש הרבה מיצירתו למקומות שהשפיעו עליו - ניו יורק, לוס אנג'לס, ממפיס, ועוד. מורבי בכלל גדל בקנזס, ולאחרונה חזר לשם יחד עם בת זוגתו המוזיקאית קייטי קרצ'פילד (שפועלת תחת השם Waxahatchee). בשנתיים האחרונות מורבי מצא את עצמו בדרכים רוב הזמן, כשהתלווה ל-The National כאקט החימום בטור שלהם. הסינגל הראשון מהאלבום, Javelin, מתאר מערכת יחסים בתוך חיים של נדודים, מלאים בתנועה אבל גם בבדידות, ברגעים שבהם חוזרים לבד הביתה, אוהבים מרחוק ונשארים רק עם השירים. במהלך הטור, הגיטריסט ומקים הנשיונל אהרון דסנר הציע להפיק למורבי את האלבום החדש. התוצאה היא אלבום שחוזר אל המקורות, אל המיד-ווסט האמריקאי, עם המישורים הרחבים, צפירות הטורנדו החוזרות ונשנות, הדרכים הצדדיות והשמיים העצומים בקנה מידה כמעט תנ"כי. למרות שזה היה אחד השירים האחרונים שהוקלטו לאלבום, מורבי ודסנר זיהו מיד את הפוטנציאל שלו כסינגל הראשון, ומה שהחל כדמו מלנכולי הפך להפקה נגישה ומרוממת רוח, אינדי-פולק של מרחבים פתוחים, שדות חמניות ועיירות קטנות, כי אין כמו בבית.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
