בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

רון עשהאל - עמיחי

כמו אצל לא מעט יוצרים, הדרך של רון עשהאל בין זהויות במה שונות ועד לחזרה אל שמו מלידה משקפת גם תנועה הדרגתית של חשיפה, התקרקעות בזהות האישית וניסיון לגעת בדברים שקשה לומר בקול. הוא התחיל ב-2017 תחת השם קיד קופר, לצד וייב איש בצמד ההיפ-הופ "תלא מובב", ב-2018 החל להוציא מוזיקה משלו תחת השם "ילד האסל", וב-2022 הגיע ״למה מי מת?!?!!״ - אלבום הסולו הראשון שלו כרון עשהאל, שבו חיבר בין ראפ מתפרץ, הומור שחור וכתיבה אישית מאוד. "עמיחי", הסינגל החדש שלו, הוא אולי הדוגמה המזוקקת ביותר לתנועה הזאת. המהלך ההרמוני וההפקה של נועם דורון, המובלים ע״י פסנתר מתוח ונושם, מזכירים את How Much a Dollar Cost של קנדריק למאר. אבל אם אכן יש כאן קריצה לאותו שיר, היא אינה מסתכמת בצבע ההרמוני. בשני השירים, המתח המוזיקלי משרת את תהליך הגילוי הדרמטי שהמאזין שומע בטקסט, כזה שמשנה בדיעבד את כל מה שנשמע לפני כן. אצל קנדריק זהו הומלס שמתגלה כאלוהים, אצל עשהאל, "עמיחי" מתגלה כאב. במרכז השיר, עומד ניסיון לשרטט דיוקן של אב שמעולם לא הספיק להכיר באמת, וזו לא הפעם הראשונה שבה עשהאל מזכיר בשירים שלו את אביו הנעדר ואת האופן בו נכפה עליו למלא את מקומו, אבל זו הפעם הראשונה שבה הוא מעמיד את אביו במרכזו של שיר שלם. מתוך הניסיון להרכיב פסיפס משאלות על הפרטים החסרים: מה אהב לשתות, איפה טייל, אילו סיגריות עישן, הולכת ונבנית דמות שנוכחת דווקא דרך החללים שהיא הותירה אחריה. את מילות השיר כתב יחד עם עמיר לב -שותף טבעי לכתיבה שבונה את הדרמה דווקא מתוך איפוק, התבוננות שקטה ופרטים קטנים, כאשר בסופו של דבר, אחרי כל הגילויים שהשיר הזה בונה, הדבר שנשאר עם המאזין הוא דווקא החלל.

רוני בר הדס - אמא מלכה

גם אחרי לא מעט שנים של יצירה אינטנסיבית וצבירת קהל עיקשת, מתגלה שיש יוצרים שמרגישים שהם צריכים לקחת שאיפה ונשיפה, ולהתחיל כל פעם קצת מחדש. אולי זהו גם הסיפור של רוני בר הדס, שמספרת כי התחילה את הדרך לאלבומה החדש והשלישי, "עד שתצא הקשת", ממקום של "חוסר ביטחון ופחד". הפעם, נקודת המוצא הזו הובילה אותה למציאת קול חדש, ישיר וחשוף יותר, ובעברית (לאחר שני אלבומים באנגלית). על הסינגל השני מהאלבום, "אמא מלכה", סיפרה בר הדס כי הוא נולד מתוך הודעת דחייה שקיבלה ממפיק איתו רצתה לעבוד. בטקסט, היא מפנה את הזרקור אל הרגע האנושי המוכר ומכמיר הלב שבו גם כשיש "אלף ואחת סיבות לשמוח" מסביב, מתכנסת תשומת הלב אל המקום הכואב והפגוע. המצוקה הזו מתפוגגת בפזמוני השיר באמצעות מילות עידוד וניחום אפקטיביות מאמה של הזמרת, שבזכותן היא מכונה בקולות הרקע של הפזמון בכינוי שהעניק לשיר את שמו - "אמא מלכה". העידוד הזה מקבל גם ביטוי מוזיקלי בהפקה הג'אזית ומלאת הנשמה של גל עובד (נונו, Father of Peace) שמלווה את בר הדס בפרויקט לצד יוני בלוך שאמון על הניהול האמנותי באלבום. יחד, הם גורמים לעננה הכבדה המבצבצת בזוויות החיים ומתוך אירועים יומיומיים מתסכלים להיראות קצת יותר אוורירית וורודה. רק עוד שאיפה, עוד נשיפה, והכל מרגיש אחרת.

רוקפור ומאור כהן - מציצים

יש מעט מאוד אלבומי מחווה שהפכו בעצמם לקלאסיקות. כזה היה "בחזרה לשבלול", האלבום השלישי של רוקפור שיצא בדיוק לפני 30 שנה ומהווה כולו הצדעה ל-"שבלול" של אריק ושלום. כעת, שלושה עשורים אחרי, הלהקה חוזרת להשראה של אריק איינשטיין במיני אלבום מחווה ובו שש גרסאות חדשות לשירים של איינשטיין – "בחזרה לשבלול: צד נוסף". אם באלבום הראשון הרוח הפסיכדלית (שכל כך אפיינה את הרוקנ'רול החלוצי של סוף שנות השישים בארץ) היא שבלטה, הפעם רוקפור וחברים דווקא לוקחים אותנו למחוזות שונים ברוק האלטרנטיבי. את "מציצים" הם בחרו להקפיץ עשור וחצי קדימה, ולקחת מהגרסה האינטימית המקורית של שלום בסבנטיז עד לצליל של מנצ'סטר של סוף שנות השמונים ושל להקות כמו ההפי מאנדייז והסטון רוזס. לגרסה הזו הם גייסו חבר קרוב משכבר הימים, מאור כהן, ויחד עם טמבורין שנוסע כל הדרך, הם הפכו את הבלדה המהורהרת (והיפה הזו) מסרט הקאלט של אורי זוהר, למשהו שבאמת אפשר לקרוא לו חגיגה. עוד רגע ממש שלום חנוך יציין שמונים וזו עוד הזדמנות לחגוג את היצירה של המלך הבלתי מעורער של הרוק הישראלי.

Charli xcx - SS26

אם לשפוט לפי יתר הדיסקוגרפיה שלה, לא היינו מדמיינים שנראה את השם של צ'רלי xcx, כוכבת פופ בינלאומית, מתברג למדור זה. אבל המציאות מפתיעה וככה גם צ'רלי. אחרי שצבעה את העולם בירוק זרחני ב-2024 עם האלבום השביעי שלה Brat, שהפך לתופעה של ממש, המוזיקאית הבריטית שוברת שמאלה עם אלבום חדש: Music, Fashion, Film, אותו היא הגדירה במעשה מתוחכם ומעט אירוני כ-"אלבום רוק עם גיטרות". יחד עם חבריה, המפיקים A.G Cook ו-Finn Keane, מעצבת צ'רלי לאורך האלבום סאונד ייחודי, מחוספס אך מהודק, הנשען רבות על גיטרות שמהדהדות להקות כמו הקינקס, הקלאש, סוניק יות' וקוקטו טווינס, אך בו בעת ממשיך את מסורת ההייפר-פופ ממנה צ'רלי ומפיקיה מגיעים. הסינגל SS26 הוא השני שיצא לקראת האלבום. בהתאם לשאר התמות המרכזיות שעולות באלבום החדש, שמדבר באופן רפלקסיבי על מוזיקה, אופנה וקולנוע, עולם האופנה משמש כאן כדימוי לריקנות שיש בתעשייה עליה למדה היטב בשנתיים האחרונות, אחרי ש-Brat שינה את חייה מקצה לקצה והפך אותה לכוכבת ענק. בקול עדין ורך היא שרה על גבי גיטרות גראנג'יות וסאונד חנוק של מכונת תופים על גורלנו המורבידי: "אנחנו הולכים על מסלול הישר לגיהנום / שום דבר לא יציל אותנו / לא מוזיקה, אופנה או קולנוע". צ'רלי מבינה היטב את המעמד החדש שהיא נמצאת בו, ובוחרת להביט פנימה ולהרהר במהות, במקום להמשיך ולשתף פעולה עם הזיוף והריקנות. בדרך לגיהנום, אנחנו מאחוריה, סקרנים לראות איך היא תמשיך מכאן.

Queens Of The Stone Age - Easy Street

אנחנו חיים בעידן השלמות. כל תמונה עוברת ריטוש, כל סרטון מקבל שכבת צבע ואפקטים, אפילו הדיאטה של חצי מאיתנו עוברת אופטימיזציה יומיומית וזה עוד לפני שהזכרנו בינה מלאכותית. גם בהרבה מהמוזיקה של השנים האחרונות המחלה הזו משתוללת: הכול מהודק, מתוקן, מיושר לקליק, בלי מקום לטעויות הקטנות שהופכות אותנו לאנושיים ונותנות אוויר לשירים. דווקא עכשיו ובהתרסה מול הרוח הזאת, Queens of the Stone Age מוציאים סינגל שחוגג את אי־השלמות. או כפי שאמר ג'וש הומי: "The song, like your life, is in the mistakes. Its imperfections are unbeatable... We made it the way you'd make a demo. No click track. Mistakes left in… It's about understanding the imperfection of your life."
ואם כבר לשבור מוסכמות, אז גם המוזיקה עצמה עושה את זה. במקום עוד מהסאונד הכבד ומהחוספס שמזוהה עם הלהקה, Easy Street עמוס בגיטרות אקוסטיות והשפעות פולק. במיוחד בשביל זה גוייסה גם הזמרת Nikki Lane, המגיעה בכלל מעולמות האלטרנטיב קאנטרי ומכירה את העבודה עם הומי מאז שהפיק את אלבומה Denim & Diamonds. השיר אולי נשמע כחריגה ברורה מהסאונד המזוהה של Queens of the Stone Age, אבל דווקא בגלל זה הוא מרגיש כל כך מרענן. אחרי שלושה עשורים, הלהקה הזו עדיין לא מפחדת להפתיע והזכיר שדווקא הדברים הלא מושלמים הם אלה שנשארים איתנו.