בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אופיר מילוא - בכיוון הנגדי

בעשור האחרון שבו כולנו מוצפים כל הזמן בתרבות שמגיחה מכל פינה ברשת, צרכני המוזיקה יכולים להרגיש בקלות שהם טובעים במערבולת אין סופית של תוכן. ובעוד שאנחנו יכולים ליהנות מכל השפע, האתגר שעומד בפני מוזיקאים הוא גדול יותר: לפלס בתוך השפע הזה נתיב לאוזניים שמוכנות להקשיב. מהסיבות האלה בדיוק, תענוג לפגוש מוזיקאי עצמאי חדש שמפלס את דרכו לאוזניים סקרניות לא דרך סרטוני טיקטוק ולא דרך מערך יחסי ציבור אלא בעזרת שיר אחד מדויק, שנקרא באופן הולם "בכיוון הנגדי".
אופיר מילוא הוא מוזיקאי שכבר פגשנו השנה עם עבודתו בהרכב רווי הסינת'ים "יוקר המחייה". במבט מהצד אפשר להבין שמבחינתו מגרש המשחקים היצירתי הוא כל הסיפור וכך אפשר לחזות במחזה הנדיר של מוזיקאי שמוציא שירים להנאתו ומכריז עליהם בפוסט צנוע ויחיד באינסטגרם. בסינגל החדש שלו שבו הוא משלב מילים דרמטיות עם קול רובוטי והפקת ניינטיז מתקתקה שלא לוקחת את עצמה ברצינות, הוא מצליח ליצור פסקול מתאים לסוף הקיץ בעיר עמוסה עם עתיד מעורפל. ברגע שהשיר מתחיל, אדי החום של אוגוסט מפנים מקום לתחושה מצננת של חופש. כזו שרק מתחזקת כשמגלים שנכון לכתיבת שורות אלה לשיר יש 7 צפיות ביוטיוב ומבינים שגם עכשיו, בימי הצפת התוכן, אמנות טובה מוצאת את דרכה למי שמחפשים אותה. אפילו אם היא שוחה בכיוון הנגדי.

נדב אזולאי - יום הדין

בתוך אחד העשורים הקשים שידעה האנושות בכלל וישראל בפרט יש גם קושי אישי וייחודי לכל אחד מאיתנו. צרות פרטיות אבל לא פחות כואבות. המוזיקאי נדב אזולאי, חצי מהצמד אזולאי/נמט, שזר באלבום החדש שלו את האישי והקולקטיבי. "דינוזאור צעצוע" אלבום הסולו שהוציא השנה נולד בעקבות רצף משברים: מותו של אביו, פציעת שמיעה (אסון לכל אחד וביתר שאת למוזיקאי), הקורונה שבעקבותיה הגיעה מכה עצומה לעולם התרבות וכמובן המלחמה שעדיין מלווה את חיינו. בקומוניקט שליווה את האלבום אזולאי כתב בהשלמה "בסוף אלו החיים, אבל ושכול ביחד עם אהבה והמשכיות". את הסינגל יום הדין הוא כתב בתקופת הקורונה מתוך תחושת חידלון וחנק כשהכל השתתק והפגיעה הכלכלית הרגישה כמו סוף העולם. אבל כפי שאזולאי כתב בעצמו, החיים ממשיכים וכשנתקלים בקושי לפחות יש תקווה שאולי יום אחד יצא ממנו שיר טוב.

Princess Goes - Stranger

בשנת 2014 עלתה בברודווי הפקה של מחזמר הרוק "הדוויג והאינץ' העצבני". את התפקיד הראשי גילם מייקל סי הול (שאנחנו מכירים בדמות של דקסטר או מ-"עמוק באדמה") ולצידו הופיעו כחברי להקה מאט כץ-בוון (שניגן עם בלונדי ועם סינדי לאופר) והמתופף פיטר ינוביץ'. כשהשלושה עלו לראשונה על הבמה הם אולי קיוו שהעבודה המשותפת תוליד הפקה מוצלחת - אבל הם כנראה לא ציפו להנות עד כדי כך שהם יחליטו להקים להקה אמיתית וינגנו ביחד במשך יותר מעשור.
כבר מתחילת הדרך Princess Goes מתפקדת כסופר גרופ שמצליח לרתום את הניסיון הבימתי של חבריה לחזון מוזיקלי מלא בתיאטרליות ובדרמה. קל מאוד להרגיש למשל את העובדה שבמשך שנים סי הול גילם את הדמות הראשית גם ב-lazarus, מחזמר שעיבד והלחין דיוויד בואי.
ההשפעה של בואי נוכחת במלואה גם בשיר Stranger - הסינגל הראשון ששיחרר ההרכב לקראת אלבומם השלישי שיצא בהמשך השנה. כץ-בוון שכתב את הלחן והעיבוד, סיפר שמבחינתו השיר מרכז הרבה מה-DNA של הלהקה; טקסט פילוסופי-אסוציאטיבי, סינתיסייזרים שהולכים ונבנים, תופים דוחפים - ואפילו פסנתר Pleyel משנת 1840, שעליו מנוגנים קטעי הפסנתר הכמעט רומנטיים ששומעים בשיר. המילים של Stranger מתארות מפגש ראשון עם אדם זר, ואת הניסיון להניח את הפחד וההנחות המוקדמות בצד כדי להגיע למפגש מתוך סקרנות וטוב לב. סיפור המפגש הזה נבנה כתהליך גם לאורך המבנה המוזיקלי של השיר. בהתחלה נוחת בס כבד שמכוון במודע לגראנג' של שנות התשעים, משם עוברים בהדרגה למעין טשטוש רקיד של בריטפופ ניינטיזי, ואז השיר הולך ונפתח עד לפינאלה הגדול והאופורי - שמייצג מבחינת חברי הלהקה את נקודת הסיום שבה שני הזרים כבר אינם זרים זה לזה. בסוף ההאזנה המסקנה ברורה. חברי Princess Goes, ומייקל סי הול בפרט, הם הוכחה טובה לזה שגם את מי שאנחנו חושבים שכבר הכרנו, שווה לפעמים לפגוש כזר ולהכיר מחדש.

The Cleaners From Venus - Neverland For Now

יש משהו כמעט אבסורדי בעובדה שב-2026 מרטין ניואל עדיין יושב בביתו שבאסקס ומקליט שירים על מיקסר אחד עם שמונה ערוצים. אבל זה גם מתיישב באופן מושלם עם האג'נדה של The Cleaners From Venus. בעמוד הבנדקאמפ שלו, הוא כותב כי "The Cleaners from Venus יוצרים כבר עשרות שנים מוזיקת לו פיי פופ בסגנון בריטי מובהק ובהצלחה רבה. כמעט שאין להם שום קשר לתעשיית המוזיקה". בתחילת שנות השמונים, אחרי ניסיונות לא מוצלחים של עבודה עם חברות תקליטים, ניואל ויתר על הרעיון וחזר לעבוד מתוך ביתו. הוא הקליט על קסטות והפיץ אותן בדואר, מה שלא בדיוק הוכיח את עצמו כמהלך שיווקי מוצלח. למרות ומתוך המגבלות האלה, במשך עשורים הוא שיחרר דיסקוגרפיה מכובדת של פופ בריטי אקסצנטרי, שהשנה נוסף אליו האלבום החדש Beryl & Ruff Go Shopping שהוקלט גם הוא באותו האופן. כשהוא שר בקלילות על גבי פריטות גיטרה אינדי-פולקיות “Let’s just stay in Neverland for now”, משאלת הלב להישאר ב״ארץ לעולם-לא״ מקיימת בתוכה בדיוק את הלך הרוח הזה. להתקיים בשולי הדברים, עם הגיון פנימי משל עצמך, וגם קצת מחוץ לזמן. להיות ילד נצחי ולעשות את המלאכה שלך בדרך העיקשת שלך, אבסורדית ככל שתהיה - או לא לעשות אותה בכלל.