בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

מאור - רגל פה, רגל שם

בפסטיבל אינדינגב האחרון, בדיוק בשעה חצות שבין חמישי לשישי, עלה לבמה, חמוש במיקרופון ובמפיק mayor (יובל מאירי) - הראפר בעל שם הבמה הלא מתאמץ מאור. זו הפעם הראשונה שמאור מופיע בפסטיבל אך אם לשפוט מהרחש שנשמע כאשר הוא עלה לבמה, הוא הגיע למעמד הזה בדיוק בזמן. את המופע, פתח מאור עם "רגל פה, רגש שם", אחד השירים הבולטים מתוך אלבומו השני, "דרך ארץ אחרת", שיצא לאחרונה וזוכה לביקורות חיוביות וחיבוק בסצינת ההיפ-הופ המקומית. שם האלבום ועטיפתו מתכתבים ישירות עם אלבומו של גידי גוב "דרך ארץ", אך זהו בהחלט לא הרפרנס היחיד באלבום. "רגל פה, רגש שם", למשל, מצטט בשמו ובפזמונו את "יושב על הגדר" של אריק איינשטיין. מאור הסביר שמבחינתו מדובר בשיר על ניצול הזדמנויות ועל אדם שלא לוקח עמדה ברורה ורק מחכה לזמן הנכון שלו לקחת צד. בחרוזים חלקלקים, מתאר את עצמו מאור כאדם שחי בין שני עולמות, עם רגל אחת בעבודה בחנות כדי לשמור על הכנסה למשפחה ורגל באולפן כדי לא לוותר על חלום היצירה. בכך, הוא גם לוכד את ההוויה של דור שלם שמנסה למקבל בין חלומות, מטרות ודרישות מציאותיות תוך תחושת חוסר יציבות וחוסר וודאות מתמדת. למרות השגרה השוחקת הזו, ב- "רגל פה רגל שם" ניתן לשמוע אדם שלשמחתנו לא ויתר על החלומות שלו אלא החליט להמשיך מהמשמרת אל האולפן ולהקליט. העבודה הקשה הזו, שהתנקזה והתפוצצה רק לאחרונה על הבמה במצפה גבולות, מהווה גם זריקת אופטימיות לגבי יצירה במקום המטורף שבו אנחנו חיים. המוזיקה של מאור נעשית בישראל ובעברית, מתארת מציאות ישראלית ונכנסה עמוק ללב של כל הישראלים שנחשפו אליה עד כה. יש דרך ארץ אחרת.

עוזי נבון והחוויות - לא יכול לראות

כבר יותר מ-16 שנים, או בעצם יותר מחמישה עשורים (אם להתמסר לנרטיב עצמו), שעוזי נבון מקיים מערכת יחסים מתעתעת ודו קוטבית עם מאזיניו. עם להקותיו "המכרים" ו-"החוויות", מלהטטת דמותו של נבון בין תחושת הנוסטלגיה אפופת המסתורין שמקורה במקום או בזמן אחר, אל חוויה אקטואלית וחריפה שנדמה כי נעוצה בכאן ובעכשיו של חיינו. לעתים, מספיקה תנועה קלה בטונציה של השירה או בחירת מילה מתוחכמת בתרגום שיר לועזי, כדי להזכיר לנו ולהנכיח מולנו בכוונת מכוון את מה שהמבנה המוקפד של עוזי נבון כל כך מתאמץ ומצליח לטשטש בכל יתר הזמן - המרחק הקרוב והרחוק כל כך בין תרבויות, תקופות וצלילים באוזן שלנו. בפעם האחרונה ששמענו מעוזי והחוויות, זה היה סביב אלבום הקאברים רווי האופטימיות ורב המשמעויות לקלאסיקות עבריות (ברובן של אריק איינשטיין) שהם שחררו באפריל 2024 שבין ובתוך המלחמות. כעת, חוזר ההרכב עם סינגל כפול: ""סוטול \ לא יכול לראות", שמחזיר את המבט לעולם הגדול ונשען על שירים ורפרנסים שהגיעו מעבר לים. וכאלו ששווה להתעכב עליהם. לס פרובלמס הם הרכב גאראג' רוק צרפתי שבשנת 1965 הוציא את האיפי בשם "Je Ne Vois Rien". כיאה לנברן והסקרן שהוא, שלף בפינצטה יונתן לוין את שיר הנושא עתיר הפאזז של האי.פי ותרגם אותו לעברית כ-"לא יכול לראות". בשיר המקורי, שר ההרכב על החינוך שקיבל בילדותו ברוח ערכי הטריקולור הצרפתי (חירות, שוויון ואחווה) ואיך בבגרותם הם לא זוכים לראות את החיים שהובטחו להם מתגשמים. במלאכת תרגום פשוטה חכמה והו כה רלוונטית עבורנו, מכנס עוזי נבון את השיר למילים הצורבות:סיפרו כשהיינו ילדים, כשאין דבר מלהיב מן החיים // מביט כך בחיים האלה, חולי עוני, דם אין פלא, שלא, לא יכול לראות".

?Fontaines D.C. ft. ROSALÍA - Where Is Gone

כשה-AI ישמיד סופית את האנושות, הפסקול שיתנגן ברקע יהיה האלבום Dopamine Chamber של Fontaines D.C. חוץ מבארץ, כאן הוא חסום בסטרימינג. נאלץ להסתפק בבוי ג׳ורג׳ או משהו.
עם צאת אלבומם החמישי, להקת הפוסט פאנק האירית נמצאת במסלול מהיר מאוד למיינסטרים העולמי, עם הופעות באצטדיונים ובראש ליינאפים של פסטיבלי מוזיקה בעולם. באלבומם החדש, פונטיינז כלואים בתא דופמין. ב-Echo Chamber הדיגיטלי שמהדהד לנו אפשרויות אגרסיביות של מפגש חסר הגנות מול מציאות או שלל בריחות אטרקטיביות ממנה. שם, הם עומדים חסרי אונים מול פיד מלא וגדוש בהצפת מידע, חשיפה בלתי פוסקת לאסונות והתמוטטות מוסרית ומנגד בדיחות וולגריות, מימז וקודי קופון. מי שהפיק את האלבום הקודם שלהם וממשיך את הקו שלו גם בזה הנוכחי הוא ג'יימס פורד, חברו של אלכס טרנר להרכב The Last Shadow Puppets ומפיק שמאחוריו רזומה ארוך ומרשים (כל אלבומי Arctic Monkeys, ואלבומים של Blur, Depeche Mode, Pet Shop Boys, Gorillaz והרשימה נמשכת). אווירת סוף העולם שיצר פורד עם ההרכב בשירי התוכחה הסוחפים שלו ובבלדות הרכות יותר, מתכתבת עם הרכבים כמו The Cure, Massive Attack ו-New Order, ועדיין מצליחה להישאר רעננה ונאמנה לעצמם. רוסליה היא האמנית הראשונה אי פעם שמתארחת בשיר של פונטיינז - בחירה מפתיעה מחד והגיונית מאוד מאידך. גריאן צ׳אטן, הסולן, הוא אזרח מודאג של העולם בזמן שהוא גם פטריוט נאמן לרחובות דבלין, באופן דומה לכך שרוסליה יכולה לשלב שפות שונות ביצירתה אך גם לשאת את גאוות הלאומיות המקופחת של קטלוניה. ב-Where is Gone?, הדואט המורבידי שלהם, צ׳אטן ממקם את רוסליה כמעט כזמרת ג'יימס בונד ואולי אף מהדהד לבלדת הרצח האהובה של ניק קייב וקיילי מינוג. לטענתו, יש משהו דיסטופי בקול של הכוכבת הקטאלנית, שמצליח ללטף ובו זמנית יש בו אווירת סכנה. They held me up against the summertime, היא שרה, מדלגת בין חום אנושי לקור מכני. ואנו מקבלים פצצת דופמין.

Jordan Rakei - Enemies

קשה לעמוד בקצב של ג'ורדן ראקי. המוזיקאי, הזמר והמפיק יליד ניו זילנד, שגדל באוסטרליה ופועל כבר למעלה מעשור בלונדון, לא מפסיק ליצור, להקליט ולחפש כיוונים חדשים. מאז אלבום הבכורה שלו Cloak מ-2016, בנה ראקי קטלוג עשיר של אלבומים, אי.פיז ושיתופי פעולה, כשהוא נע בחופשיות בין סול, ג'אז, אר אנד בי ואלקטרוניקה. המוזיקה שלו מתאפיינת בעיבודים מוקפדים, הרמוניות עשירות, ומקצבים מורכבים שמרגישים איכשהו ממש טבעיים ונושלנטיים. מעל הכול, מונח תמיד קול חם וגמיש שמצליח להישמע אינטימי גם כשההפקה סביבו הולכת ומעמיקה ומתרחבת. בסינגל Enemies, הראשון מתוך אלבומו הבא A Safe Place To Be Wild, ראקי מציג צד מעט אחר שלו: משוחרר, שובב וקליט יותר, בלי לוותר על התחכום המוזיקלי שמאפיין אותו. השיר נשען על גרוב איטי עם ארומות של סול פסיכדלי משנות השבעים, אבל ראקי עוטף אותו בהפקה עכשווית, עשירה בפרטים אך מותירה הרבה אוויר לנשימה. בפזמון, תפנית הרמונית קטנה אל אקורד מינורי מכניסה צל חולף של עגמומיות אל תוך המלודיה שטופת השמש, ומעניקה לה עומק מפתיע. ואולי זהו צמד המילים שיכול לתאר במדויק ביותר את המוזיקה הערמומית של ראקי, שמרגישה לעתים כמו איזי ליסנינג במשקל נוצה אך מתגלה ככזו שנושאת, ובכן, עומק מפתיע.