בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

יהודה פוליקר – מבולבל

בין קריית חיים לסלוניקי, בין יום זיכרון עצוב ליום עצמאות שמח, בין הגשם שממיס לאביב הקצר מדי ובין בלדות קורעות לב להמנוני רוק נוצצים ואייטיזיים - בלתי ניתן לפספס את מעמדו הייחודי של יהודה פוליקר במוזיקה הישראלית. גם עכשיו, בעשור השמיני לחייו, כשבאמתחתו אלבומים רבים ולהיטים רבים עוד יותר, ממשיך היוצר האהוב להופיע, לכתוב ולשחרר חומרים חדשים, כשהוא חמוש בגיטרה או בבוזוקי, ותמיד בכנות מאלפת ובהגשה מצמררת. "מבולבל", שירו החדש של פוליקר, מבוסס על טקסט שכתב מייקל גרזון, שלצד היותו פיזיקאי חלוצי (שאחראי בין היתר להמצאת מיקרופון הסטריאו הראשון), היה גם משורר חובב ובעל כישרון לא מבוטל. שיריו מכילים תהיות קיומיות גבוהות לצד התבוננות אימפרסיוניסטית יומיומית, כפי שנשקף למשל מן השורה החוזרת בשיר: "אני רואה שלוליות אך ידוע לי שיש שם ים". קובץ משיריו של גרזון תורגם לאחר מותו על ידי חברו גלעד קרן והתגלגל כך לידיו של פוליקר, שהלחין והקליט את השירים לפני כ-15 שנים. "מבולבל", הראשון מביניהם שרואה אור, הוא כמוסת קסם של פחות מחמש דקות שרכיביה הם הוותיקים ביותר בספר - גיטרה אקוסטית, קול צרוד ועיבוד כלי מיתר. איכשהו גם בצורה הבסיסית הזו - פוליקר מייצר קסם אחר, כזה שעובד באופן שלא ניתן להסביר.

רוני בר הדס - Red Lines

רוני בר הדס, מהקולות הבולטים בגל הנוכחי של זמרות-יוצרות ישראליות, חוזרת באלבום חדש ושני במספר. הסינגל האחרון ממנו, Red LInes, הוא בלדה עוצמתית אך רכה, מחוספסת ועדיין נעימה, שעוסקת בשאלות אנושיות בסיסיות - האם ועד כמה לבטוח בעצמנו? איך למצוא מצפן פנימי שיכוון הלאה, ויעזור לצייר קווים אדומים? האקורדים והמהלכים הג'אזיים בשיר, לצד ההפקה המתוזמרת, נותנים את הבסיס המוזיקלי שעליו הקול של בר הדס יכול לצאת החוצה ולשחרר מתוך תיבת התהודה העדינה את הזעקה שבבסיס אותן שאלות. כשהבלדה מסתכמת לתוויה האחרונים, נשאר ממנה הרושם שבר הדס ממשיכה להשתבח כל הזמן. כך, הקווים האדומים שהיא מציירת בשיר הופכים לסימן דרך נוסף בקריירה מסקרנת שרק מתחילה להיכתב.

Caroline Polachek - Blood And Butter

היא מסמנת את ההצלחה חסרת הפשרות של ביורק ופיונה אפל כהשראה, מייק פאטון מ-Faith No More עזר לה להתגנב להופעת רוק כשגילו שהיא נושאת תעודת זהות מזויפת, ובזמן שהיא הייתה חלק מהרכב אינדי קטן - היא גם כתבה חומרים לביונסה. בשלב הזה אולי אפשר כבר להבין שקרוליין פולצ'ק היא לא כוכבת פופ מהסוג הקלאסי. תבניות המחשבה שהיא מרבה לשבור בפופ האלטרנטיבי שלה יכולות לעזור להסביר איך פולצ'ק בת ה-37, שגדלה בניו יורק, מצליחה לסחוף אחריה לא רק את מבקרי המוזיקה ואניני הטעם, אלא גם, אולי בעיקר, את בני דור ה-Z זבי החוטם והטיקטוק שמינפו אותה למעמד ויראלי. אותו חוסר התחשבות בחוקי המשחק הוא גם כנראה זה שהביא לתוך השיר החדש שלה Blood And Butter את הנוכחות המפתיעה של חמת חלילים. השיר מגיע מתוך האלבום החדש והשני שלה, ומפגיש בין הפקת דאנס מדודה להשפעות מוזיקה גלובליות, שמספקות ליווי מתפתח ומסתורי לשורות המעורפלות מלכתחילה, כגון:
Look at you, all mythical, logical
And Wikipediated
מבולבלים? גם אנחנו. לשם שינוי, זה חיובי.

Pink & Chris Stapleton – Just Say I’m Sorry

ילדות לא פשוטה שהובילה למרד נעורים מלא בכעס ולאורח חיים פרוע למדי שהתחיל עוד לפני גיל 15. אלה היסודות שהפכו את אלישה בת' מור בעלת הרעמה הצבעונית לאחת הזמרות המצליחות של ראשית המילניום. מתחילת הדרך השירים והיצירה של פינק היו שונים בנוף המוזיקה המסחרית; היא נולדה וגדלה לתוך המשבר הזוגי של הוריה וכתבה כבר בגיל 9 את השיר Family Portrait שמספר בבגרות וברגישות על הריבים שראתה בבית. בצל המשבר, היא נשארה קרובה לאביה, יוצא מלחמת ויאטנם, שלימד אותה לא רק איך להשתמש בסכינים וברובים (שהשפיעו על יצירת התדמית הקשוחה שלה), אלא גם היה אחראי להיכרות של פינק עם אבני היסוד המוזיקליות שלה: קאנטרי, פולק, והשירים של בוב דילן ודון מקלין. אחרי התנסות קצרה כחברה בהרכבים שנעו בין רוק ופאנק ל-R&B וסול, ואחרי אלבום בכורה שזכה להצלחה סבירה - פינק הכירה בתחילת שנות ה-2000 את לינדה פרי (מ-Four Non Blondes) שהפיקה והשתתפה בכתיבת האלבום השני שלה. יחד הן מצאו את האיזון המדויק בין הקשיחות והעצבים שבאו מהפקת הרוק לצליל הרך של מוזיקת הנשמה, שעטפה את הטקסטים הכנים והבוגרים שסיפרו את סיפור חייה. עשרים שנה מאוחר יותר, פינק הספיקה לעבור לא מעט גלגולים מוזיקליים ואישיים. בסוף פברואר היא הוציאה את אלבומה התשיעי שנע בין הפקות דיסקו, בלדות אופייניות וגם - שיתופי פעולה עם כוכבי קאנטרי-פולק, ביניהם כריס סטייפלטון, מי שתואר לא פעם כמשיח של הקאנטרי האמריקאי המסורתי. זו לא הפעם הראשונה שפינק משתפת פעולה עם סטייפלטון, מהנציגים הבולטים של דורנו לשורשי הקאנטרי שפינק גדלה עליו. לכן לא מופרך שהיא תיארה אותו כ-"קול האהוב עליי במוזיקה של היום ואחד מהאנשים האהובים עליי בעולם". התוצאה היא Just Say I’m Sorry - שיר שמצליח להיות גם סגירת מעגל אישית בשביל פינק, וגם שיתוף פעולה סוחף רגשית למאזינים.