בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

טברנק - הימים של ימינו

לרביעייה התל אביבית טברנק תמיד היה כישרון לטבוע מטבעות לשון שיהפכו את המנוני הפופ-פאנק שלהם ללהיטי קאלט מידיים. "קעקועים של שנות ה-90", "השיר הכי טוב הוא בעולם", ועכשיו גם "הימים של ימינו" - בכולם נדחסים לשיר של שתי דקות פאנצ'ים ובדיחות שורה-אחת בקצב בלתי אפשרי. המונח האירוני והמדבק "הימים של ימינו" חוזר על עצמו יותר מ-20 פעמים במהלך השיר, שמהווה מעין פארודיה על שירים על "המצב", אבל בעצמו מצליח להיות מסמך די מדויק של "המצב". טברנק מורידים את הווליום ואת הדיסטורשן, במעט, ונצמדים למלודיית פופ נעימה לאוזן ששאובה מתוך המנוני מדורת השבט שהישראלים כל כך אוהבים לשמוע ברדיו. הערבוב בין קלישאות מודעות לעצמן, שורות נונסנס ועקיצות חצי רציניות ("הימים של ימינו הנה הם באים, זו דירה חדשה עם שותפים ישנים, עוד פעם השארתם בלאגן וכלים") לצד הקליפ שמדמה ערוץ טלוויזיה שמשדר קטעים מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית לצד סרטונים ויראליים של קטטות המוניות – מייצר פיסת תרבות שמצליחה, גם אם בלי לנסות יותר מדי, להעביר מסר ברור על הלך הרוח הנוכחי בחברה הישראלית.

סלון קורטינה ודניאל נץ - כוכבים בעיניים

כשהמפיק מורן מגן פנה לחבר שלו, המפיק מתן ספנסר, והציע לו להתחיל לעבוד יחד על הפרויקט "סלון קורטינה", אחת המחשבות המרכזיות שלו הייתה הפגת הבדידות הבלתי נמנעת בחייו של מוזיקאי עצמאי. הרצון לשתף פעולה, לחגוג את מה שיכול להיווצר מתוך היחד. כך השניים התחילו לבנות מקצבים משחררים ותמונות מוזיקליות של חופש, לתוכן הם מכניסים ברוחב לב זמרים ויוצרים שמביאים בכל פעם את הגוון האופייני שלהם לחגיגה. קצת פחות משנתיים לתוך הפרויקט, ואיכשהו הרצון המשותף שלהם להרגיש חלק מקולקטיב גדול יותר - פוגש את המציאות הישראלית, שכנראה מעולם לא הייתה בצמא גדול יותר לתחושת היחד הזו. דווקא עכשיו, צלילי האופטימיות הטהורה שלהם נשמעים כמו התרופה לציניות הסקפטית שאורבת בכל פינה. אחרי שקיבלנו מהם השנה את "תופסת", שיתוף הפעולה הדיסקואי עם ג'ני פנקין ויוסף, הגיעה תורה של דניאל נץ להתארח בסלון. נץ, שזמן קצר לתוך קריירת הסולו שלה כבר הספיקה להפגין גוונים רבים ומשובחים (אם זה The Queen Is Naked האפלולי, ואם זה The Valley Below העדין והפ'ולקי) מראה לנו הפעם שהיא יודעת גם איך להרים. התוצאה היא הסינגל החדש "כוכבים בעיניים", שיר שמנער את האבק מהלב, מזיז את הגוף ומפזר קצת מאבקת הקסמים הזו על הנפש שרוצה כמה דקות של הפסקה ממבזקי החדשות.

Depeche Mode - Before We Drown

מי שבימים מטורללים אלו מוצא את עצמו מתגעגע לתקופות שהיה פשוט יותר לחיות בהן, יוכל למצוא נחמה באלבום החדש של דפש מוד. "ממנטו מורי", אלבום האולפן ה-15 של ההרכב האנגלי הוותיק, לוחץ בדיוק על כל כפתורי הרגש שניתן לצפות מהלהקה האגדית הזו, ומזכיר, שוב, מדוע היא כל כך אהובה על הקהל הישראלי. משהו, במפגש בין הפלאים המסונתזים שמפיק מרטין גור, עתידניים ונוסטלגיים במקביל, אל ההגשה הקודרת והעוטפת של דייב גהאן, מייצר הזמנה למסע אפלולי שלא ניתן לסרב לו גם בפעם האלף. נוסחה ש(כמעט) תמיד עובדת. הפעם, אם חסרו לכם סיבות לקדרות, נאפפת המוזיקה של דפש מוד גם בתחושת היעדר לנוכח מותו בטרם עת של קלידן הלהקה ואחד ממייסדיה, אנדרו פלטשר, בשנה שעברה. מתוך הכאב הזה, כשבידיהם 13 שירים חדשים, נכנסו דפש מוד, לראשונה כצמד, לכמה ימים אינטנסיביים במקדש היצירתיות של ריק רובין באולפני שנגרילה, שנדמה שהפכו בשנים האחרונות לסמל רוחני של יצירה וריפוי לא פחות מסטודיו הקלטות ממשי. כשלצדם המפיק המוכשר ג'יימס פורד, שמתגלה כזיקית מוזיקלית לפי עבודותיו האחרונות והמשובחות עם הארקטיק מאנקיז, הגורילאז ופלורנס אנד דה מאשין, התוצאה היא אלבום סוחף, משכנע ועמוק. עדות אחת ומייצגת מאוד לכך, ניתן לשמוע בשיר - Before We Drown. החל בפמפומי המקלדות שפותחות אותו, דרך סאונד המטרונום שמצטרף וטוען את השיר במתח שמדמה ישיבה לצד מכונת הנשמה, עבור בכינורות הדרמטיים שמתווספים בהמשך ועד לקול המזוהה של דייב גהאן שפורש את חסותו על הכל מלמעלה. כל כך פסימי ועם זאת כל כך מנחם כשהוא שר: "We have to move forward, before we drown". אין מדויק מזה.

Tash Sultana - James Dean

טאש סולטנה, הג'נדר פלואיד-להקה של אישה אחד, הם חלק משמעותי מפס הקול של העשור האחרון. עם כמה להיטים גדולים ופלירטוט עם מגוון ז'אנרים וגישות, שיר חדש שלהם הוא עניין מסקרן וכמעט מניה בטוחה. ג'יימס דין הוא מהשירים החשופים יותר של טאש עד היום. מבעד לגרוב והאסתטיקה הטיפוסיים (והיפים מאוד), טאש עוסקים בחברויות - מי הוא חבר אמיתי, מי לא, ואיך אנחנו שומרים על עצמנו? , שאלות לא בלתי חשובות כשהן מגיעות מאמנים שלאחר ההצלחה סביר להניח שחוו כמה סיטואציות מורכבות עם חברים מן העבר או מן העתיד.