בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אורי בראונר כינרות – שוב

רשימת הקרדיטים בשיר החדש של אורי בראונר כנרות קצרה במיוחד. למעשה, מופיע בה כמעט רק שם אחד, של כנרות עצמו, שכתב, הלחין, ניגן והפיק בעצמו. זו אולי בשורה מעט מפתיעה מצד מי שמרבית הקריירה שלו רצופה בשיתופי פעולה (קרולינה, בלקן ביט בוקס, קותימאן) ולהקות (בום פם, אוזו בזוקה) אך היא אינה מרמזת על פניית פרסה מוזיקלית. זאת משום שגם כאמן סולו, כנרות שומר על הנוסחה שמאפיינת אותו ובה הוא מצטיין כל כך - המפגש המוזיקלי בין המקומי לעולמי, או כמו שהוא מגדיר זאת בעצמו - בין פולקלור לרוקנרול. לכן, גם כששומעים את המוזיקה של כנרות באנגלית, בטורקית או ביפנית - אי אפשר לטעות בשורשיו הנטועים במזרח התיכון שלנו. יש כאן גיטרות עתירות Fuzz שמתכתבות עם הרכבי אינדי עכשווים בדיוק כפי שהן מהדהדות ללהקות הקצב של מועדוני רמלה בשנות השישים, פריטות של מוזיקת Surf שנמהלות לתוך ניגון מסולסל בנוסח צלילי הכרם, ורוק אמריקאי בניחוח חשיש מרוקאי וחומוס יפואי. בשיר החדש שלו, "שוב", אנחנו מקבלים את כל אלה בשפת המקור, וזה נהדר.

מוניקה סקס - הקול שמבפנים

כשהם מרחק נגיעה מלחגוג 30 שנה להיווסדם, מוניקה סקס מצליחים להישאר צעירים ורעננים. השיר החדש של הלהקה הוותיקה הוא ההוכחה שליהלי סובול, פיטר רוט, שחר אבן צור וספי אפרתי יש עדיין הרבה מה לתת וגם לא מעט מה ללמד את הדורות הצעירים יותר."הקול שמבפנים" (על הטעויות הלשוניות המכוונות שבו) הוא שיר רוק ישראלי מרגש, על כל המשתמע מכך. השירה הסובולית המחוספסת והישירה וסולו הגיטרה הארוך מאוד (ועדיין איכשהו לא ארוך מספיק) של פיטר רוט מתאגדים לכדי קלאסיקה עכשווית של מוניקה סקס, שגורמת לנו לקוות שיש אלבום שלם כזה בדרך.

Arlo Parks - Softly

בהחלט אפשר לומר ש-2021 הייתה השנה של ארלו פארקס. ובהחלט אפשר גם לומר שזו רק ההתחלה. אחרי שכיכבה בכל המצעדים והסיכומים השנתיים, בתכניות אירוח, בפסטיבלים ובמגזינים, זכתה בפרסים ותשבוחות וכבשה יעדים שכל אמן שהוציא זה עתה את אלבום הבכורה שלו חולם עליהם, המוזיקאית הבריטית בת ה-21 ממשיכה לדהור קדימה בכישרון. השיר הראשון של פארקס ל-2022 עוסק בשלב השברירי שבגסיסה של מערכת יחסים, ובגעגוע למה שהולך ונעלם כשהלב עדיין מאוהב נואשות. הקליפ מייצר את הדימוי המוחשי המתבקש, כשהוא מציג את ארלו בלוקיישן סיקסטיזי שהופך לתפאורה שזזה ומתפרקת סביבה בעדינות, שכבה אחר שכבה, עד שנותר חלל זר ולא ברור. זה לא שיר פרידה של רחמים עצמיים וגלידה עתירת קלוריות כנחמה, אלא כזה שבא ממקום מחוזק. כזה שלצד הגעגוע, משלים עם סוף הפרק הזה בחיים ומוכן לקבל את המכה ולהמשיך הלאה.

Gabriels - Stranger

כשמנסים להבין את האפקט המוזר והמכשף שהמוזיקה של הטריו Gabriels משאירה בגוף, קשה להתפלא מזה שנקודת הפתיחה שלהם היא בכלל הקולנוע. שניים מחברי ההרכב עבדו על סרט (אחד כמפיק, השני כאחראי פסקול) והם חיפשו לטובתו מקהלת גוספל. כך הם נתקלו בזמר ומנהיג המקהלות ג'ייקוב לאסק. המפגש בין השלושה היה כמו גפרור שנזרק על ערימת קרשים של יצירתיות ודמיון, עם רגליים שנטועות עמוק בגוספל ובשורשי המוזיקה השחורה, וידיים שנשלחות לאלקטרוניקה ולחיפוש בעולמות הסאונד. אם ההיכרות הראשונית שלנו איתם הגיעה דרך הלהיט Blame שהיה כמו סצינת הפתיחה של הסרט, השיר Stranger (מתוך אותו EP) הוא הפסקול של סצנת השיא. בדרמה חסרת התנצלות הטריו משרטט בשיר קווים של אהבה אבודה ומפוספסת, שמתקדמת לאט מטרגדית האובדן לתוך תחושת ההשלמה. בעזרת עושר צלילים שלא היה מבייש את הרגעים הכי קיצוניים של האנס זימר, גבריאלז היו מצליחים לספר את הסיפור גם בשפה אחרת, וגם בלי מילים. והתוצאה באופן בלתי נמנע, היא צמרמורת.