בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

יובל מנדלסון והמסע לפולין - גמור ומנוי

ב"שייגעצ", יובל מנדלסון וחבריו נעו סביב הציר של פאנק פופי ומלא בזעם נעורים של שנות האלפיים ורוק "אלטרנטיבי" של שנות התשעים. את להקת "המסע לפולין" הוא לוקח כמה עשורים אחורה, לאחד מאבות המזון של הפאנק: הגראז' הרועש, הפסיכדלי והכיפי להפליא של שנות השישים והשבעים. האלבום החדש של יובל והמסע, "המסע נמשך", מלא בהרמוניות "אוווווו", את הדיסטורשן הזועם מחליף FUZZ קוצני ובאס עגלגל שמזכיר את הסיקסטיז. "גמור ומנוי" הוא אולי השיר הכי כיפי באלבום, שזורק את הראש לאסוציאציות של אמני גראז' מודרניים כמו טיי סגל, "די או סיז" ועוד חבר'ה שאוהבים להרעיש בחינניות. זה שיר על מסע, כנראה לא לפולין אלא לאהובה או אקסית, מתודלק באלכוהול, וביובל מנדלסון שעושה חיקויים של תופים (סטוגודוגום, סטוגודוגום). "גמור ומנוי" בעיקר מרגיש כמו שיר על איזה כיף זה רוק אנד רול, במיוחד כששומעים אותו בפול ווליום במכונית.

שלומי שבן, שולי רנד, רביד פלוטניק - כנען (12 מרגלים)

כשנתיים לאחר יציאת בני ישראל ממצרים שלח משה במצוות ה' נשיא מכל שבט לתור את ארץ כנען ולחזור עם תשובות על שאלות הרות גורל כמו טיבה של הארץ, יושביה וביצוריה. בשובם אחרי 40 ימים תיארו המרגלים ארץ זבת חלב ודבש אך גרמו למרד לאחר שזרעו חשש בקרב העם כי יכשלו בכיבושה. עונשם של בני ישראל על המרד היה כידוע 40 שנות גלות במדבר כנגד ארבעים הימים שהיו המרגלים בכנען. בשירו החדש "כנען (12 המרגלים)" שלומי שבן משתמש בסיפור המקראי כדי להצביע עלינו כאן ועכשיו, כבר לא במדבר, כבר כאן בכנען "ארץ אוכלת יושביה" כפי שקבעו המרגלים או זבת חלב ודבש? שולי רנד ורביד פלוטניק תרמו את קולם ואת כובד משקלם כדי לתת חיים לדמויות. "כנען (12 מרגלים)" הוא כמו מחזה בן חמש דקות והוא מתהדר בלחן בפזמון מדבק שנשענים בכבדות על הניגון החסידי "צמאה לך נפשי".

Shotnez – Very Good Year

במונחים מקומיים, נדמה שהתואר "סופרגרופ" נוצר עבור הרכב כמו שוטנז. הרביעייה, שכוללת את תמיר מוסקט ואורי קפלן מבלקן ביט בוקס, איתמר ציגלר מהחצר האחורית ואורי בראונר כנרות מבום פם, התחילה את דרכה לפני עשרים שנה בניו יורק וזכתה שם להצלחה לא קטנה. באוקטובר השנה, עשר שנים אחרי האלבום האחרון שלהם, הם הוציאו את האלבום Dose a Nova עם עשרה קטעים חדשים של פיוז'ן ג'אז עם נגיעות של אפריקה, סרף רוק וכמובן ים תיכון. Very Good Year, הקטע שסוגר את האלבום, הוא למעשה גרסת כיסוי אינסטרומנטלית ומפתיעה לאחד משיריו היפים של פרנק סינטרה. בהפיכתו מבלדה ללהיט גרוב סוחף, מעניקים שוטנז לקלאסיקה חיים מחודשים ומחליפים את הסנטימנטליות בקצב שיגרום לכם לרצות לקום מהכסא.

Arctic Monkeys - Body Paint

לצפות בגיבורי הילדות שלך מתבגרים זהו משא לא קל. לצפות בהם משתנים זה אפילו יותר כואב. זו הסיבה שמאות אלפי מעריציו מגיבים כעת ליצירתו האחרונה של אלכס טרנר, אולי כוכב הרוק האמיתי האחרון, בבלבול והיסוס. 16 שנים חלפו מאז שטרנר וחבריו לספסל הלימודים, ארקטיק מאנקיז, הכו בעולם עם אחד מאלבומי הבכורה המרעננים והמוצלחים שידע האינדי-רוק. בזמן שעבר טרנר ביסס את מעמדו כאחד מכותבי השירים הגדולים של ימינו, החליף את הפוני והג'ינס בחליפה לבנה ובלורית והפך מנער מבויש לסולן כריזמתי ומחוזר. אלבומם החדש והשביעי של המאנקיז, The Car, ממשיך בדיוק בנקודה בה עצרה הלהקה משפילד באלבומה הקודם. הוא אפוף באווירת רטרו סיקסטיזית, אלא שזו לא מכוונת הפעם ללונדון הרוקיסטית של אז, אלא דווקא לבלדות אמריקאיות של אלביס או סינטרה, עטופות בכינורות ובפאתוס. ב- Body Paint, הסינגל השני מתוכו, מוצג ארסנל היכולות המוזיקלי של הלהקה המשופשפת במלוא כוחה. הוא מובל בידי תופים ובס מאופקים ואפלוליים, מתגנדר בעיבוד עשיר בכלים מידיו של המפיק הצמוד ג'יימס פורד, נהנה מגיטרה בלוזית בסופו שתספק את הכמהים לימים אחרים של הלהקה ומעל הכל ניצחת הגשתו המרשימה של טרנר, שמתעכב כאן על כל עיצור והברה במילים כמו Predictable או Probably, הופך אותן עסיסיות עד שאפשר להרגיש אותן בגוף כשהוא שר. אחרי הכל, עדיין יש להם את זה.

U.S. Girls - So Typically Now

עם פרוץ הקורונה, חלק מתושבי ניו יורק המבוססים יותר החליטו להחליף את הנוף האורבני של ברוקלין, בגדרות הלבנות של פרברי אמריקה הירוקים והפוטוגניים. אם תשאלו את מג רמי, המוזיקאית והמפיקה שעומדת בראש פרויקט הפופ האלטרנטיבי U.S. girls, התופעה הזו היא לא רק רעה חולה של הנטייה הקפיטליסטית תמיד לחפש את הדשא החדש והירוק יותר, היא גם די מצחיקה. כך הגיעו לעולם המילים הביקורתיות ומלאות ההומור של So Typically Now, השיר החדש של ההרכב, שלוקח את העבר של רמי בתור סולנית להקת פאנק שגדלה בתנועת הריוט גירל, ומשלב אותו עם הקריצה הבוגרת שלה, שמורגשת גם במילים וגם בהפקה האלקטרונית שתגרום גם לבורגני הניו יורקי המוגזם ביותר לרקוד בזמן שהיא נכנסת באמ-אמא שלו. אבל עם כל הכבוד לתוכן ולקליפ של השיר, שבו אפשר לראות את רמי שרה לעובדי בנייה שבדיוק עמלים על גורד שחקים חדש בעיר ונהנים מכל רגע, חשוב לציין את הדבר החשוב באמת: נסו להוציא את הסינת'ים והתופים האלה מהראש שלכם. אין פלא שאפילו עובדי הבניה עפים עליו.