כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
יוני בלוך - הייטק
הסיפור של יוני בלוך הוא סיפור די חד פעמי במוזיקה הישראלית. סמל הגיק-רוק של תחילת המילניום בארץ, מצליח למלא אולמות גם היום, כשבקהל ניתן למצוא בני 30 שהתבגרו עם להיטי הקאלט שלו, מצטופפים לצד נערות ונערים שגילו אותו רק לאחרונה. כל זה היה נשמע הגיוני לגמרי, אם לא היה מדובר במוזיקאי שלקח הפסקה של יותר מעשור מהקריירה על הבמות לטובת הקמה וניהול של חברת הייטק. הסיפור הופך מסקרן עוד יותר כשמבינים שהאנשים שמלווים אותו ביצירה (ברק פלדמן ותומר להב), הם גם השותפים שלו בחברה. הסיפור המשונה והמיוחד של בלוך כבר עיטר כותרות של מאמרים בקאמבק המרגש שהוא עשה לעולם המוזיקה לפני כשנתיים. עכשיו, בשיר "הייטק", ששוחרר לקראת אלבום חדש ומצופה, בלוך החליט להתמודד עם דיסוננס החיים הכפולים שלו בישירות. את המילים לשיר כתבה אשתו, ענבל, מתוך השיחות שלהם על אותם החיים הכפולים של אומן ויוצר מצד אחד , והייטקיסט מצליח מהצד השני. איפה יש יותר הנאה? איפה התסכול לפעמים מכריע? התשובות, לפי בלוך, משתנות כל הזמן. בדיוק כפי שהוא משתנה כל הזמן. קצב החיים שלו כאב לשלושה ותהליך ההתבגרות שעבר, מעצבים את האיזון בין שתי הקריירות ונכנסים גם לתוך מילות השיר, שמלאות בהומור האופייני לו. ולמרות שהשאלות שעולות בטקסט לא בהכרח מעוררות הזדהות אצל האדם הממוצע שאינו כוכב מוזיקה שגם מנהל קריירת הייטק (בעוונותינו), השיר מדגים בדיוק את סוד הקסם של יוני בלוך: גם אם לא עמדנו מעולם מול השאלות שהוא שואל, הגישה הישירה שלו אליהן והלחן שמלווה אותן ומתפרץ בכל הכוח, הופכים אותנו ברגע לחלק מסיפור שמעולם לא היה שלנו. כששיר עובד, הוא פשוט עובד. ולשמחתנו, כנראה שגם אם הוא יחליט להקדיש את 20 השנים הקרובות לעבודה במכרות פחם, בלוך ישאר איש עם כישרון-על לשירים שעובדים
דני קוטנר ורועי ראמי - Limelight
כבר מהצליל הראשון של Limelight, הסינגל החדש מאלבום הבכורה של דני קוטנר, מציפות את הראש עשרות אסוציאציות להשפעות אפשריות; התופים הרזים וההדוקים של רועי ראמי, שכתב והלחין יחד עם קוטנר את השיר, מעלים ניחוח של הרכבי נאו-סול מהעשור האחרון כמו The Internet, הקול הקטיפתי של קוטנר שולח אותנו לאריקה באדו או סולאנג', וליין הבס המדבק והגרובי מצלצל כמו תזכורות ל-Thundercat. למרות כל ההשפעות האפשריות, לקוטנר וראמי יש מגע משלהם. כזה שמלא בעושר מוזיקלי ממחוזות אחרים אבל מכניס את המאזין לאווירה אישית ופרטית, כאילו רק הוא נמצא איתם בחדר. המילים מספרות על דמות שמחפשת כיוון, עוד לא בטוחה, עוד לא מבינה בדיוק מה היא רוצה, אבל היא עוקבת אחרי ה-Limelight, אורות הבמה הבוהקים. ההתלבטות והחששות שעולים מהשיר, נשמעים אחרת כשהם מגיעים מהקול של קוטנר. למרות שהיא רק בתחילת הדרך, היא מצליחה להעביר בשירה גלים של חום שמנחמים את השאלות, ורגעים של ביטחון עצמי שמבטיחים סוף טוב. כשהם מגובים בהפקה שנשמעת איפה שהוא על הציר שבין לוס אנג'לס לפלורנטין, ראמי וקוטנר הוציאו מהמילים שלהם יציר כלאיים נהדר - חיבור בין הרגיש לרקיד, בין המקומי לזר ובין הקומוניקטיבי לאלטרנטיבי. קוטנר מוזמנת להמשיך לעקוב אחרי אורות הבמה, אנחנו בטוח נמשיך לעקוב אחריה.
Foo Fighters Feat. Violet Grohl – Show Me How
איפה ישנם עוד אנשים כמו דייב גרוהל? אפשר להגיד די בביטחון שבשום מקום. גרוהל נשאר אחד מגיבורי הרוק האחרונים שממשיכים ליצור ולהישאר רלוונטיים. האיש שהצליח להמשיך הלאה אחרי הסוף הטרגי של נירוונה, שעבר את כל פרפורי הגסיסה של הרוק על בשרו, מצליח להיות מגדלור באפלה לכל מי שמחפש שיקרעו לו את עור התוף עם שירי ענק ומלודיות חסרות בושה. עם תדמית של אחת הדמויות המגניבות אך חביבות בעולם המוזיקה, נדמה שגרוהל אף פעם לא עוצר לנוח. שהוא תמיד ממשיך ללכת ולהתפתח כאדם וכמוזיקאי. הדוגמה הכי טובה לתנועה התמידית שלו קדימה, הגיעה בשנה שעברה, כשהלהקה שלו - הפו פייטרז, איבדה את המתופף האגדי שלה טיילור הוקינס. תוך כמה חודשים גרוהל הצליח לארגן אירועי מחווה להוקינס עם שדרת כוכבים אורחים שהרגישה לרגע כאילו חזרנו לימי Live Aid. באירועים האלה העולם קיבל הצצה למעמד החד פעמי של גרוהל - מפלצת במה עם סיבולת לב ריאה לא הגיונית, דמות מקושרת ואהובה ברחבי תעשיית המוזיקה, איש עם לב ורגישות גבוהה שנשבר על הבמה מגעגועים לחבר הטוב שלו, וגם, איש משפחה. באחד הרגעים הזכורים מאותה הופעה, עלתה לבמה הבת של גרוהל - ויולט, אז בת 16, וביצעה קאבר שובר לב ל"הללויה" של לאונרד כהן. האבא הגאה שלה ליווה אותה ברקע. שנה אחרי האירועים הטראומטיים, מי שחשב שאולי הפעם גרוהל עצר כדי להתאבל, הבין שטעות בידו. חמושים במתופף החדש, ג'וש פריז, פו פייטרז בדרך להוציא אלבום חדש. בין שני סינגלים רועשים כמיטב מסורת הפו, לסינגל הרביעי והארוך ביותר שהוציאו אי פעם (10 דקות), התחבא הסינגל השלישי - Show Me How, ששם פוקוס על שני צדדים של גרוהל שנחשפו במלוא יופיים בשנה החולפת: החלקים השבריריים ואלה המשפחתיים. השיר, דואט רך ומלנכולי של גרוהל עם הבת שלו ויולט, מזכיר לרגעים את הקלאסיקה של ההרכב, Walking After You. גם כשהוא לא עוצר לרגע, יש משהו מרגש במיוחד בלשמוע את גרוהל, הרוקסטאר בן ה-54 משדר פגיעות ומחפש קרבה. כשחיפוש הקרבה בשיר פוגש את היד המושטת של הבת שלו, גם החסונים והמקועקעים ביותר שבמעריצי הפו פייטרז יאלצו לשלוף את קופסת הטישו הקרובה ביותר.
Susanne Sundfør - fare thee well
כמעט בכל שמות השירים באלבום החדש של סוזנה סנדפור קיימת אות או סימן ניקוד משונה. כשאין אחד כזה, כותרת השיר היא פשוט מילה בלתי ניתנת להגייה למי שאינו דובר שפות שמיות עתיקות ונכחדות, כמו אלו שסבא של סוזנה סנדפור חוקר והשפיעו על האלבום השישי של הזמרת והיוצרת הנורווגית המשובחת. כיאה לפיות נורדיות כמו סנדפור, גם אלבומה החדש, Blómi, ממשיך את הקו הייחודי והמהפנט שבו היא פועלת כמעט שני עשורים: קו אקספרימנטלי ומאתגר אך פופי ומדבק, קסום כמו הזוהר הצפוני, אפל כמו החורף באוסלו אך נגיש ומזמין כמו יער נורווגי. הספר. לא המקום עצמו. יצירה ששואבת את כוחה מעוצמת המוזרויות של קייט בוש פינת ביורק אך מתכתבת מוזיקלית יותר עם מסורת גיבורות האינדי פופ הסקנדינביות כדוגמת רובין או קארין דרייר מדה נייף. הפעם, בהמשך ישיר לאלבומה הקודם, מנווטת סנדפור את המטען היצירתי הזה לחופים שלווים, רכים ואקוסטיים יותר מאלו ששחתה בהם בעבר. היא זונחת את מכונות התופים והסינתים הכבדים שהקנו לה להיטים רקידים לטובת פסנתר, גיטרה ושירה מלאת חמלה וגאולה. אולי זו העובדה שסנדפור הפכה לאם ב-2020 ומביטה כעת בהרמוניה על העולם שסביבה ואולי היא פשוט נפרדת מחלקים מסוימים מעצמה. "לא אחזור עוד לעולם" היא מצהירה ב- Fare Thee Well, ואלס פרידה פסנתרי ועוצמתי שמזכיר יותר את בלדות הסול של אריתה פרנקלין או אדל מאשר את האפלה האלקטרונית שזוהתה בעבר עם סנדפור. זו אולי גם הסיבה שזהו גם הקטע היחיד באלבום ששמו כתוב באנגלית.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
