כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
GADEE - Just a Friend
באמצע שנות ה-70, המלחין הישראלי יאיר קלינגר התגורר בפריז ועבד עם חברות הזמר הצרפתית הקומפניון דה לה שנסון. המלחין שעומד מאחורי להיטי ענק כמו "קום והתהלך בארץ" של להקת פיקוד הצפון ו-"נשבע" של חיים משה, עשה לעצמו שם מעבר לים ועבד עם מו"ל שמכר את הלחנים שלו למוזיקאים ברחבי העולם. בשנת 76 הוא הלחין את Ils sont partis de la ville עבור הזמרת ניקול ריו. המו"ל של קלינגר מכר את הלחן של השיר גם ללהקת רוק בריטית בשם Mark Almond (אין קשר לכוכב מארק אלמונד, שם הלהקה הוא הלחם של שמות שני חבריה, ג'ון מארק וג'וני אלמונד), שבשנת 78 השתמשה בלחן עבור השיר Just a Friend. שנה אחר כך בישראל, הפזמונאית והמשוררת רחל שפירא כתבה מילים חדשות ללחן של קלינגר. "חלומות" של שפירא הוקלט בידי רוחמה רז ועם השנים נכנס עמוק לדנ"א הישראלי (כולל גרסה מחודשת של אייל גולן). היו בישראל של לפני מהפכת המידע של האינטרנט, מי שחשבו שקלינגר גנב את הלחן מהבריטים או מהצרפתים, אבל הוא בכלל לא ידע שאותו מו"ל מכר את הזכויות על הלחן ללהקה הבריטית ולא הכיר את הביצוע עד שעכברי מוזיקה בישראל האשימו אותו בגנבה. יותר מ-40 שנה אחר כך, המוזיקאי הישראלי GADEE נחשף לסיפור והחליט לבצע את השיר בגרסה שמשלבת בין הביצועים השונים, הפעם עם ברכתו של קלינגר.
נויה עדר - Moving Again
היוצרת נויה עדר נולדה לתוך המוזיקה: דודה הוא יהודה עדר (שבשנים האחרונות מזוהה לפעמים יותר כ-"אבא" של אלון), ובילדותה למדה לנגן בחליל צד ובפסנתר. הילדות של עדר אופיינה במוזיקה אך גם במעברים תכופים בין מקומות, בתים ומדינות והיא מספרת שלכל מעבר התלוו תחושות של חוסר וודאות ויציבות אבל גם אפשרויות אינסופיות. עם השנים, נויה (שעברה בין חמש ארצות ועשר ערים במצטבר!), למדה לאהוב את התזוזה ואת המורכבויות שבאות איתה, מתוך הבנה שהעולם בכל מקרה בתנועה תמידית. המוזיקה נשארה עוגן יציב בחייה ובסינגל החדש שלה, Moving Again, היא עוסקת בתחושות הילדות ההן ובשיעור שלמדה על החיים. השיר שהופק בידי יוגב גלוסמן (Iogi הכה עסוק), צפוי להיכלל באלבומה השני של עדר שכולו יהיה באנגלית וייצא בקיץ הקרוב, שבע שנים אחרי אלבום הבכורה שלה.
Blur - Barbaric
השנה היא 2023, ואנחנו זכינו ל-13 שירים חדשים של בלר, כאילו מדובר ב-1999. דיימון אלברן כינה אותו "האלבום הרציני הראשון של בלר מאז '13' (שיצא ב-1999)". הוא סיפר כי לראשונה מזה שנים רבות הלהקה ישבה יחד לכתוב ולהקליט את השירים באלבום, בסטודיו של הסולן בלונדון. ב-Barbaric, השיר השלישי באלבום החדש של בלר מזה שמונה שנים, The Ballad Of Darren, יש תחושה של ערבוב בין רוח הנעורים שעדיין מנשבת בקרב חבריה, על אף שהם כבר נמצאים עמוק בשנות ה-50 לחייהם, לבין נינוחות שנובעת בעיקר מהניסיון הרב שצברו בשנים הרבות שחלפו. השילוב הזה ניכר גם בניגודיות בין המילים האפלוליות של השיר, לבין המלודיה הנעימה. בפזמון שר אלברן על אובדן "ההרגשה שמעולם לא חשבת שתאבד", לצד פריטת גיטרה קופצנית ושיתוף פעולה הדוק בין הבס לתופים. איזו הרגשה אבדה לחברי הלהקה? הפתרונות למאזינים הנבונים שיפרשו את המילים המלנכוליות. מה שבטוח, את היכולת לכתוב שירים מצוינים, רלוונטים ומחדשים, גם בגיל 55, הם עדיין לא איבדו.
Foo Fighters - The Glass
כמו הסדרה התורנית שכולם מדברים עליה או הדאחקה הויראלית של היום בטוויטר, נדמה שלא היה ניתן להתחמק מחדשות על הפו פייטרז בשנה וחצי האחרונות. כך, דווקא מאז מותו הטראגי של מתופף הלהקה טיילור הוקינס במרץ 2022, נדמה ש-Foo Fighters נמצאים בכל מקום ומעמיקים את דריסת הרגל שלהם על פני מפת המוזיקה העולמית. רגע אחד עומדת הלהקה במרכז אירוע זכרון עמוס משתתפים לחברם המנוח, רגע לאחר מכן הם מארחים את בנו על הבמה לצדם, ובחלוף שני מצמוצים משם תוכלו כבר לתפוס את דייב גרוהל מגיח בפסטיבלים על התופים לצד אלילים כמו ברוס ספרינגסטין ופול מקרטני. אבל אין לטעות: הפעלתנות הזו אינה מלמדת שהלהקה הכחישה את האסון שפקד אותה. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. בעקבותיו, הבינה הלהקה שהפתרון הטוב ביותר לתהומות העמוקים ביותר של האבל והעצבות, הוא לתעל אותם לתוך המוזיקה. ה-Foo Fighters סירבו להוריד את הראש ובחרו להרים את כלי הנגינה וללחוץ שוב על הדיסטורשן. מהמקום הזה, נולד האלבום החדש שלהם, ה-11 במספר והראשון מזה חצי יובל ללא הוקינס על התופים. האלבום But Here We Are וסיבוב ההופעות של הלהקה לצדו הם קינה של שכול ושיר הלל ליכולת להתגבר ולצמוח ממנו. אלו תכנים שמסתתרים במילות מרבית השירים בו, נאמרים במוצהר בחוברת העטיפה שלו ונרמזים אפילו בשמו של האלבום. ואכן, לא מפתיע שבשלב זה של הקריירה שלהם, זוהי הליריקה של דייב גרוהל שעושה את מרבית העבודה, לעתים אפילו על חשבון הלחנים והנגינה. ב-The Glass, הסינגל האחרון מהאלבום, מבטא גרוהל בישירות ובכנות חודרת את הריקנות של האובדן:
I had aperson I loved, and just like that, I was left to live without him. מול הכאב החותך הזה, איזה מזל שיש את המוזיקה של הפו פייטרז.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
