בחירות העורכים 22.8.2023

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

OREL ft. Shelly Archer - Nothing's Changed

עם ניסיון ארוך ורחב היקף של יצירה, בקו שבין לונדון לישראל, המפיק אוראל תמוז (מיקה שדה, רותם בר אור ועוד) עושה כעת את דרכו לאלבום ראשון בקריירה. לסינגל החדש שצפוי להיכלל בו, Nothing's Changed, מצטרפת שלי ארצ'ר - יוצרת שכבר יותר משנה נמצאת עמוק בתהליכי יצירה עצמאית משלה (לאחר פירוק הצמד "שלי ורותם") ואף הוציאה בשנה שעברה EP בכורה בשם lovebird. החיבור בין השניים הוליד שיר מגובש ועמוק, עטוף בסאונד רך, שמרמז לנו על הקו המוזיקלי שצפוי לאפיין את האלבום: פולק-קאנטרי נוסח שנות השישים והשבעים, עם עדכון קל למציאות המודרנית של ימינו דרך הפקה אלקטרונית עדינה. עד שהאלבום ייצא, אפשר להתנחם בכך שכבר בשניה הראשונה של השיר, הרגליים מתנתקות מהחום הישראלי המהביל, והראש מרחף למחוזות שיש בהם יותר אוויר. ארבע דקות שהן כמו חלון פתוח שדרכו נכנסת הבריזה שכל כך חסרה לנו כאן.

המפשעות - בולשיט

בעשור האחרון המפשעות ביססו את עצמם כגיבורי קאלט של הסצנה המקומית - אין פסטיבל שמכבד את עצמו שלא הזמין אותם להופיע ואין במת שוליים בישראל שלא אירחה אותם (כולל באילת ובמצפה רמון). את המעמד הזה השיגו בזכות שילוב מרענן בין פסיכדליה מהסיקסטיז לרוק ישראלי של שנות ה-90, לפאנק בריטי של שנות ה-70. לא הזיקו גם ההופעות החיות שלהם, פרועות ומשולחות רסן, שמשאירות גם את מי שלא הכיר אותם קודם לכן פעור פה. אם בתחילת העשור הקודם הם התרכזו בעיקר בהמנוני רוקנרול ישראלי מלאי דיסטורשן, בשנים האחרונות הסאונד של הרביעייה התל אביבית הלך והתפתח לכיוון רגיש יותר, עדין יותר ומגוון יותר. "בולשיט", המנון זעיר על אהבה נכזבת מצליח לשלב בין מיקי גבריאלוב לזקני צפת, בין כל החתיכים אצלי לבין אושיק לוי. על רקע פריטת גיטרה ארצישראלית שר עמיתקס, גיטריסט הלהקה שמדי פעם לוקח לעצמו את המיקרופון, על מושא אהבתו שכבר לא יתממש, לפחות לא בתור "זוג רציני". מכיוון שבכל זאת מדובר במפשעות, התמה הנושנה הזאת שמופיעה כבר עשורים במוזיקה הפופולרית, מנוסחת בתל-אביבית מדוברת לפי מילון שנת 2023: "את ואני אף פעם לא נהיה זוג רציני, וזה פאקינ' בולשיט".

Slowdive - kisses

השוגייז, תנועה מוזיקלית שהחלה בשנות השמונים באנגליה וממשיכה להדהד עד היום, נקראת כך בעקבות המוזיקאים ובעיקר הגיטריסטים, שעל מנת ליצור את הסאונד המעומעם ומלא השכבות, מסך הסאונד המזוהה עם הז'אנר, נהגו להביט אל ערימות האפקטים והפדלים שהיו מונחים ליד רגליהם, כך שבהופעות נדמה היה שהם בוהים בנעליהם (Shoe-Gazing). ההתעסקות הבלתי פוסקת בסאונד, מעבר להיותה אנטי-רוקנרול במובן הבימתי של המושג, הצליחה לייצר אסתטיקה וגישה ייחודיות ופורצות דרך במסגרת הדי בנאלית של גיטרה-בס-תופים. אחד ההרכבים שהכי מזוהים עם הז'אנר, אולי אפילו המזוהה ביותר, הם סלואודייב. החמישייה מדרום אנגליה הגשומה הוקמה בסוף שנות השמונים. שנים בודדות לאחר מכן, ב-1993 הם שחררו את Souvlaki, אלבומם השני ואחד האלבומים הכי חשובים בז'אנר ובתקופה בכלל. המלודיות המרומזות, עמוסות האפקטים, לצד השירה החלומית, הצליחו להגיע ללבבות האפלוליים של חובבי מוזיקה והשפיעו על אינספור להקות ומוזיקאים עד עצם היום הזה. ב-2017, לאחר 12 שנות הפסקה, הם שחררו אלבום קאמבק שהתקבל בזרועות פתוחות על ידי המעריצים והמחיש עד כמה סלואודייב והשוגייז אף פעם לא הפסיקו להיות רלונטיים. השנה, שש שנים לאחר האלבום האחרון הם צפויים להוציא אלבום חדש. Kisses, הסינגל הראשון, הוא שיר סלואודייב טיפוסי, במובן הכי טוב שרק יכול להיות. גם כאן, המלודיה שמציצה מדי פעם מעבר לריוורב והדיליי המסורתיים מצליחה בעת ובעונה אחת לספק את הרעב לשירים כתובים היטב ומתובלים במנה גדושה של אווירה, ובו זמנית - רק לפתוח את התאבון.

Noname Feat. Jay Electronica, Eryn Allen Kane - balloons

אין שם לכשרון, לסטייל, או לחדשנות. אבל אם היינו צריכים לבחור שם אחד שמכיל את כל אלו בימינו, כנראה שזה היה Noname. מוקדם יותר החודש שחררה הראפרית והיוצרת משיקגו את אלבום הסולו השני שלה, חמש שנים לאחר Room 25 המוצלח ושבע שנים לאחר שהחלה לתפוס אוזניים סקרניות במיקסטייפ המשובח Telefone. ב-11 שיריו של האלבום החדש, שנקרא Sundial, מתקבצים לא פחות מ-10 אורחים ו-13 מפיקים מוזיקליים. איכשהו, הוא עדיין נשמע כמו יצירה אחידה, קוהרנטית ועקבית בסגנונו. זאת, ככל הנראה, מושג בזכות הפלואו וההגשה הייחודיים של Noname בעצמה. בכתיבה שמושפעת מטוני מוריסון לא פחות משהיא מושפעת ממיסי אליוט, במילים מוקפדות, מחושבות ומלאות במשקל ועם ביטים אורגניים ומבוססי גרוב איטי וחם, משחררת היוצרת החריפה חרוזים מהירים באינטונאציה של ערב הקראת שירה בספרייה העירונית. זה חכם, זה מרשים, זה בוגר, וזה מרגיש כל כך נטול מאמץ. Balloons, שבו מתארחים ג'יי אלקטרוניקה והזמרת השיקגואית ארין אלן קיין, הוא אחת מן הדוגמאות המובהקות באלבום ליכולות האלו. תופים חיים, פסנתר ובס יציבים, וחרוזים שמאזכרים את לוחמת הזכויות האפרו-אמריקאית הארייט טאבמן ואת "החומה" של פינק פלויד כאחד. קצת אחרי צאתו, הספיק השיר לעורר מהומה קטנה בשל טענות לרמיזות אנטישמיות בבית של הראפר הקונטרוברסלי ג'יי אלקטרוניקה בשיר. למולן, התייצבה Noname באותו האופן שבו היא מתמקמת כיוצרת ומבצעת: אינטליגנטית, משכנעת וחסרת פשרות. "אני לא הולכת להתנצל על מילים שלא אני כתבתי." היא כתבה למעריצים, "אם אתם חושבים שאני טועה, זה הוגן. אתם לא חייבים להקשיב". אז Noname אולי משחררת אנשים מחובתם להאזין, אבל אנחנו ממליצים בתוקף.